מפעם, לפני שהקמנו את הקול היהודי, היינו נדהמים שוב ושוב מהפער. אירוע בו מטיילים יהודים הותקפו וכמעט נרצחו הפך בתקשורת ל"יהודים התפרעו, אחד נפצע". אירוע פינוי אלים מצד המשטרה הפך ל"אלימות המתנחלים". תוך כדי שאתה נוכח באירוע בשטח באולפנים מספרים לעם ישראל את ההיפך הגמור.
ואז התחלנו לצלם, ולכתוב, ולחקור, ולתת קונטרה ברשת לשיח הרווח, ואט-אט דברים החלו להשתנות. כתבים החלו לבקש ממנו את הגרסה האמיתית לאירועים. מגישים לא יכלו לספק את הנרטיב של האויב בלי להסתכן בחשיפה שלנו שמראה את ההטיה וחוסר ההוגנות בדיווחים שלהם.
זה קורה לנו כמעט כל יום, דוגמה שהתפרסמה במיוחד התרחשה בעימות בין תחקירן הקול היהודי אלחנן גרונר ליריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו", לאחר שנהרגה ערביה במהלך נסיעה בכביש ליד אריאל.
לאחר שאופנהיימר טען שהכביש באזור חברון, ומכיון שאין באזור יהודים שנוסעים בשבת מסתבר שיהודים אלו שזרקו את האבן,
הראה גרונר שחברון רחוקה 65 ק"מ משם, ואילו הכביש המדובר נמצא ליד אריאל, אזור בו מתגוררים גם יהודים שנוסעים בשבת.
וזה קרה לנו גם בשבוע שחלף, באירוע הירי החמור בראשיהם של נערים יהודיים (שאחד מהם עדיין מורדם ומונשם וזקוק לרחמי שמים). הנרטיב שהתפרסם בתקשורת היה שנערים יהודים התפרעו בכפר פונדוק, התעמתו עם השוטר שחש סכנה וירה באוויר להגנתו. היו שכתבו שהשוטר חשב שמדובר במחבלים ערבים.
לא התעצלנו. קפצנו מיד לשטח, בחנו את הממצאים, גבינו עדויות מתושבים ונערים ופרסמנו את המסקנות בכתבת תחקיר מקיפה שעשתה סדר וסתרה את האשמת הקורבן האוטומטית.
הנה כמה נקודות עיקריות מהפרטים שהתבררו:
- השוטר הלך אחרי הנערים זמן ארוך, התווכח איתם וידע בודאות שהם יהודים
- זירת הירי מרוחקת כ-1.5 ק"מ מזירת העימותים בכפר פונדוק ונמצאת כ-150 מטר מהישוב רמת גלעד.
- השוטר דרך את הנשק דקות לפני הירי ואיים על הנערים לאורך ויכוח ארוך כשהוא עם אצבע בשמורת ההדק
- גרסת השוטר לירי באוויר לא מתיישבת עם העדויות והתוצאות הקשות – 4 פצועי ירי בפלג גוף עליון
שנית, לא היינו עושים את זה בלי השותפות של חברי מועדון המשפיעים של הקול היהודי.