https://tmsifting.org/729/
ממצא זה מעורר תמיהה מכיוון שממצאים כאלו מוצאים בעיקר באתרים חופיים ולא באתרי ההר. עד כה מצאנו יותר מעשרים קונכיות כאלו עם סימני ניקוב. חלזונות אלו שימשו לתעשיית צבע יוקרתי בעת העתיקה, והופק מהן צבע הארגמן וצבע התכלת. מתקני תעשייה עם שברי קונכיות כאלו נתגלו באתרים פניקים לאורך החוף של הים התיכון, ובארץ מוכר מתקן כזה בעיקר מתל דור. חז”ל הגדירו חלזון ימי מסויים שרק ממנו ניתן להפיק את צבע התכלת שיהיה כשר הלכתית עבור צביעת חוטי הצמר של הציצית ואריגים ששימשו במקדש ובגדי הכהונים. כיום מקובל במחקר לזהות את הארגמון קהה קוצים עם חלזון התכלת של חז”ל.אנחנו מוצאים בסינון צדפים וקונכיות רבים וחלקם ככל הנראה שימשו כמאכל שהיה חביב על נזירים ביזנטים. צדפים מסויימים שימשו כחרוזים או תליונים, וישנם צדפים ששימשו לחיפוי קירות או רצפות בתקופת הבית הראשון. במקרה של ארגמון קהה הקוצים עוד לא ערכנו מחקר מקיף על הנושא ובדיקה מקיפה של תפוצתו של ממצא מסוג זה באזור ההר, אך נראה שמתקני צביעה וקונכיות ממין זה נתגלו גם באתרים בפנים הארץ כגון יריחו, תל בית מירסים, תל מור ואף בחפירות של בנימין מזר מדרום-מערב להר הבית.
אודות פרויקט סינון העפר מהר הבית
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98_%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%A4%D7%A8_%D7%9E%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA
פרויקט סינון העפר מהר הבית הוא מיזם ארכאולוגי שמטרתו סינון ומחקר של שפכי עפר שהוצאו מהר הבית ללא חפירת הצלה מקדימה, או פיקוח ובדיקה ארכאולוגית. המיזם החל לפעול ב-2004 ושילב מיקור המונים שסיננו את החומר בגן לאומי עמק צורים עד לשנת 2017, שבה נפסק הסינון ופעילות הפרוייקט מאז עוסקת רק במחקר של הממצאים לקראת פרסום מדעי.
רקע
הר הבית גדוש בהמוני ממצאים ארכאולוגים מתקופותיו השונות, אך מעולם לא נערכה בו חפירה מדעית מתוכננת.
בין השנים 1996–1999 הוכשר האזור התת-קרקעי בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המכונה “אורוות שלמה“, לתפילה, ונחנך בשם “אל מצאלה אל-מרואני” (מקום התפילה של מרואן) על ידי הוואקף, בשיתוף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. שיא העבודות היו בנובמבר 1999, עת נחפר בור גדול במטרה להכשיר כניסה מונומנטלית למתחם זה. הבור, בעל הממדים 43×36 ובעומק 12 מטרים, נחפר ברובו תוך יום וחצי, תוך שימוש בציוד מכני כבד, ללא חפירה ארכאולוגית מקדימה או פיקוח ארכאולוגי, תוך פגיעה בעתיקות. שפכי העפר מכריית בור זה, יחד עם שפכים נוספים מעבודות בניין וגינון באזורים סמוכים פונו בידי למעלה מארבע מאות משאיות למספר מקומות, וברובן נשפכו בנחל קדרון הסמוך.[1] סביבותיו של הבור רוצפו ובבור עצמו נבנו מדרגות המובילות מטה.
חפירת הבור הייתה הרסנית מאוד לעתיקות הר הבית. מלבד הרס העתיקות עצמן שנפגעו בעת חפירת הבור באמצעים מיכניים, הרי שהעתיקות שהיו עשויות להתגלות בחפירה נותקו מהקשרם ובכך איבדו רבות מערכם המדעי.
היסטוריה
לאחר עיכובים מסוימים, הונפק ב-2004 רישיון חפירה לארכאולוגים גבריאל ברקאי ויצחק דבירה, תחת חסותו המדעית של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בתמיכה של תורמים פרטים באמצעות החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה ובניצוחם של השניים, החל הפרויקט, בעזרת צוות מצומצם ומתנדבים בסינון של שפכי העפר, שמרביתם הועברו לגן הלאומי עמק צורים.[2] לאחר שהפרויקט נקלע לקשיים כספיים, פרשה עמותת אלעד את חסותה הניהולית על האתר בשנים 2005–2017. עם התפתחותו של הפרויקט, בנוסף לייעודו הארכאולוגי, הוא קיבל צביון חינוכי–תיירותי, ומלבד מתנדבים, משך אליו רבבות מבקרים שבאו להתנסות ב”חוויה ארכאולוגית”, בה הם התנסו בעצמם בסינון ובחינת העפר, תחת השגחתם של עובדי הפרויקט.[3]
באפריל 2017, חל פיצול בין פרויקט הסינון ובין עמותת אלעד. בעקבות כך, עבר הפרויקט למודל של מימון המונים ועבודת הסינון השוטפת נעצרה[4] תוך התמקדות בעיבוד הממצאים הקיימים והכנתם לפרסום סופי.[5] נכון לאוגוסט 2018, מעבדת המחקר ממשיכה לפעול, אך נותר פער משמעותי בין הסכום שגויס לבין הסכום הנדרש לפרסום הדו”ח הסופי,[6] סינון העפר חודש באורח ספוראדי[7] וההבטחה לתמיכה ממשלתית[8] טרם הבשילה לכדי נשיאת פרי.[9]עמותת אלעד ממשיכה לתחזק אתר בעמק צורים ובו מסננים מבקרים עפר מחפירות שונות
באזור ירושלים הקדומה.[10]