הערה על הסרט
בגזירת שמד, של המוסלמים מזרם האלמוהידים, כאשר האויב רק דרש אמירה של קבלת יראתו של מוחמד, ונביאו בלי לדרוש שינוי של מעשים, הרמב”ם הדריך ליהודים לשקר ולקבל את יראתו של מוחמד, ונביאו.
וז”ל הרמב”ם, באיגרת השמד :
דע שכל השמדות שהיו בזמן החכמים היו מצווים בהם לעבור על המצוות, והיתה בם עשית מעשה, כמו שאמרו בתלמוד, שלא יתעסקו בתורה ולא ימולו את בניהם או שיבעלו את נשותיהם נדות. ואולם זה השמד לא יתחיבו עשית מעשה, זולת הדבור בלבד, ואם ירצה אדם לקיים תרי”ג מצוות בסתר יקיים, ואין אשם לו אלא אם הקרה עצמו בלא אונס שיחלל שבת, והוא אינו בכך אנוס, כי זה האונס אינו מחיב לשום אדם מעשה, אלא הדבור בלבד, וכבר נתאמת אצלם שאין אנחנו מאמינים באותו הדבור, ואינו בפי האומרו רק להנצל מן המלך כדי להפיס דעתו בדבורים מן הדבור, וכל מי שנהרג כדי שלא יודה בשליחות אותו האיש לא יאמר עליו אלא שעשה הישר והטוב, ויש לו שכר גדול לפני השם, ומעלתו במעלה עליונה, כי הוא מסר עצמו לקדושת השם יתברך ויתעלה, אבל מי שבא לישאל אותנו: אם יהרג או יודה? אומרים לו שיודה ולא יהרג, אבל לא יעמוד במלכות אותו המלך, אלא ישב בביתו עד שיצא אם הוא צריך, ומעשה ידיו יעשה בסתר, כי מעולם לא נשמע כמו זה השמד הנפלא שאין כופים בו כי אם על הדבור בלבד, ולא יראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה שיאמרו: יהרג ואל יעבור ואל יאמר דבר אחד שאין בו מעשה, אבל יהרג כי אשר יחיבוהו לעשות מעשה או על דבר שהוא מוזהר עליו.
מרן, הרב קארו, לא פסק כשיטת הרמב”ם, אלא הוא פסק, בשולחן ערוך יורה דעה סימן קנז , סעיף ב
אסור לאדם לומר שהוא גוי {כתוב גוי ולא עכו”ם בדפוס ויניציאה, שנת שכ”ז} כדי שלא יהרגוהו.
ובבית יוסף יורה דעה סימן קנז המקור לדינו כך: ב) אסור לאדם לומר שהוא גוי כדי שלא יהרגוהו וכו’. כ”כ הרא”ש ברפ”ב דעבודה זרה (סי’ ד)…
… ובמדרש רבה פרשת וישלח (פרשה פ”ב אות ח) איתא שני תלמידים של רבי יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד פגע בהם איסתרטוס משומד אמר להם אם בניה של תורה אתם תנו נפשכם עליה למה שניתם עטיפתכם ואם אין בניה אתם וכו’ א”ל בניה אנו ועליה אנו נהרגים הרי מבואר שגם כי רצונם ליהרג בשביל התורה עם כל זה היו משנים מלבושיהם למלבושי נכרי שמא לא יכירום ולא ימיתום ע”כ. ומבואר הוא דלא מהני שינוי העטיפה אלא לשמא לא ישאלום מאיזה דת הם אבל אם ישאלום אסור להם לומר שהם גוים וכדכתב הרא”ש ז”ל והיינו דאמרו הנך תלמידים בניה אנו ועליה אנו נהרגים, עכ”ל.
אנו רואים שבניגוד לדעת הרמב”ם, מרן פסק שאמירה, שאנו לא בני תורה, אלא גוים, זה בגדר של כעין עבודה זרה, שצריכים לבחור במוות במקום לעבור, שהרי מי שאומר שהוא מוסלמי, אומר שהוא לא בן תורה.
מקור הסרט: https://www.hidabroot.org/video/63034