בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כד ה
א"ר יהודה ב"ר סימון ראוי היה אדה"ר =אדם הראשון= שתנתן תורה על ידו, מ"ט זה ספר תולדות אדם, אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותנה לו, חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו ומה עכשיו שש מצות נתתי לו ולא היה יוכל לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, (שם /איוב כ"ח/) ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו שנאמר זה ספר תולדות אדם, א"ר יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים מאי טעמיה ז"ה ספר תולדות אדם, אמר הקדוש ברוך הוא ב' בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חבירו, והיאך אני נותן לו י"ב שבטים, ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו שנאמר זה ספר תולדות אדם מנין ז"ה ז' שבעה ה' חמשה הרי י"ב.
תורת המנחה פרשת צו / דרשה מ עמוד ,376,375
ענין יעקב ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו
ועל ישראל אב ובנים, אב זה יעקב וכאילו יעקב אמרו, אמר מאתך תהלתי. זה היה כשראה החלום דכ' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, ואמרו רז"ל (תנחומא קדושים ב בשינוים) שקודם שנברא אדם הראשון היו מלאכי השרת מקדישים ומעריצים שמו של יוצר בראשית ואומרים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ולא היו יודעים מי הוא זה ישראל שהיו מקדישים אותו. וכשנברא אדם הראשון שאלו להקב"ה זה הוא ישראל שאנו מקדישים אותך בו? אמר להם לא כי זה גנב הוא. וכשבא נח אמרו לו הוא זה, אמר להם לא כי זה שכור הוא. וכשבא אברהם אמרו לו הוא זה, אמר לא שיצא ממנו ישמעאל ובני קטורה. וכשבא יצחק אמרו לו הוא זה, אמר להם לא כי יצא ממנו עשו. כשבא יעקב אמר להם זה הוא, וכשבא ולן במקום המכוון כנגד כסא הכבוד מיד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו שהיו עמו שמסרם לו הקדוש ברוך הוא לשמרו, עלו והודיעו לאותם של מעלה וירדו לראות דמות דיוקנו אם הוא כאותה שחקוקה בכסא הכבוד, וכשידע יעקב כל זאת שיבח להקב"ה ואמר מאתך תהלתי, מאת ה' היתה זאת התהלה, בקהל רב, שהם מלאכי מעלה כדא' (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל, אם כן נדרי אשלם נגד יראיו.
ומה היו נדריו, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ונתגלה ליעקב סוד המעשרות, ולמה נתכוון אברהם אבינו ע"ה ליתן המעשר מכל למלכי צדק שהיה כהן לא-ל עליון, ועל כן הזהיר הקדוש ברוך הוא לישראל על ענין המעשרות עשר תעשר וכו'. ונגד יראיו, הם מלאכי השרת דכ' (יחזקאל א יח) וגביהן וגובה להם ויראה להם, וכן תקנו רז"ל בקדושה עונין באימה ואומרין ביראה וגו' – הרי זה האב.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב
רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות – יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות – יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות – יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר: לויתן זה יצרת לשחק בו! אמר רב נחמן בר יצחק: עם בריותיו משחק, ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד.
רש"י מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב
אלא שנעשו גרים גרורים – מאיליהן מתגיירין ואנן לא מקבלינן דמשום גדולתן דישראל קא עבדי דכתיב (ישעיהו נד) מי גר אתך בעניותיך עליך יפול בעשירותיך.
[יושב ודן – כרבי יוסי דאמר במסכת ר"ה אדם נידון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו].
יושב וזן – קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן.
קרני ראמים – חיה גדולה.
ביצי כנים – מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינב"א בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס.
על בריותיו – על עבירות שעושין בריותיו אינו משחק אלא אותו היום.
