הרב אלישע וולפסון – מקור חדש ומפתיע – על אף שחתם על הכרוז בשנת ה’תשכ”ז לאסור את העלייה להר הבית, לאחר מכן, בתנאים הלכתיים מסוימים הראשל”צ הרב הראשי לישראל הרב יצחק ניסים התיר ליחידים

פורסם ב: דברי תורה | 0

הרב אלישע וולפסון – מקור חדש ומפתיע – על אף שחתם על הכרוז בשנת ה’תשכ”ז לאסור את העלייה להר הבית, לאחר מכן, בתנאים הלכתיים מסוימים הראשל”צ הרב הראשי לישראל הרב יצחק ניסים התיר ליחידים

ציטוט חלקי מאמרו של הרב וולפסון באתר https://har-habait.org/articleBody/33667

עמדת הרב שלמה גורן, רב הראשי האשכנזי לשעבר – כהקדמה לדברי הרב יצחק ניסים

rabbi goren in holy of holiesהרב הראשי לישראל הגר”ש גורן זצ”ל היטיב לראות זאת מיד עם שחרור הר הבית, וכך כתב בשנת תשכ”ט במכתב שהתפרסם פה לאחרונה:

“על אף המגבלות ההלכתיות שהכניסה להר הבית מעורר אצל יהודים דתיים אחרים, הרי על פי דין חייבים למסור את הנפש על מנת שהר הבית ישאר פתוח בידי ישראל”.

עוד כותב הרב גורן בספרו:

“אילו היה בידנו לסגור לגמרי את הר הבית בפני נכרים ויהודים גם יחד, ולשמור על קדושתו שלא תחולל ע”י זרים, עד אשר נזכה לבנין בית הבחירה ולשריפת פרה אדומה, כאשר יזרק עלינו מים טהורים לטהרנו מטומאתנו, בוודאי שהיינו בוחרים באפשרות זו, מאשר לפתוח את הר הבית, העזרה, ההיכל וקדשי הקדשים, בפני טמאים ונכרים, שנצטוינו והוזהרנו עליהם מבואם אל הקודש. כמו שכתוב: “כי ראתה גויים באו מקדשה אשר ציויתה לא יבואו בקהל לך” (איכה א, י).

אבל לפי המצב הקיים שכל זר ונכרי וכל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, נכנסים כיום לקדש הקדשים באין מפריע, ואין בפניהם שום מחסום ומניעה להכנס להר הבית ולמקום המקדש עצמו, והם מחללים אותו ועושים שם כבתוך שלהם, כמו שכתוב: “ובאו בה פריצים וחללוה” (יחזקאל ז, כב) אם אנו נאסור על עצמינו את זכות הכניסה לצורך תפילה ועבודת השם על הר הבית, יצא שבאופן מעשי, אנו מסגירים את קדש הקדשים של האומה לוואקף המוסלמי. ועוברים לא רק על איסור תורה של “לא תחנם” (דברים ז, ב) שפירושו ההלכתי לא תיתן להם חניה בקרקע, אלא עוברים על כמה וכמה איסורים אחרים, כגון “ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם” (במדבר ה, ג)”.

עמדת הראשלצ הרב הראשי לישראל הרב יצחק ניסים זצל

גם הרב הראשי לישראל הרשל”צ הגאון הרב יצחק ניסים זצ”ל סבר כן, כפי שמובא בספר הלכות קצובות לכלל ולפרט עמ’ 51:

“מעולם לא פרסם פסק הלכה בנושא העליה להר הבית, אך היחידים שבאו לשאול שאלת חכם, קבלו ממנו היתר לעלות (בתנאי טהרה הקבועים בהלכה). נימוקו: הר הבית אינו רק בעיה הלכתית, כי אם בעיקר בעיה מדינית חשובה ממדרגה ראשונה, מניעת דריסת רגל יהודי מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה. מפני טעם זה, קבע, אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר הבית כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן. אנשי ביתו של הרב הראשי מעידים, שכאשר שמעו דברים אלה מפי אביהם, הם עצמם עלו להר הבית והתפללו שם”.

הערה על דברי רב וולפסון: מכאן אנו רואים שנוסח העצומה נגד עלייה להר הבית לא תמיד משקף את הניואנסים של כל רב שחתם עליה.

למען ההגינות, יש להעיר שרב אברהם שפירא ראש מרכז הרב (וגם רב ראשי לשעבר) אסר לעלות להר הבית, אך למד זכות על מי שכן עולה .