רבים השתחוו ברצפת האבן סמוך לחומת המזרחית של הר הבית ביום ירושלים תשפ”ד (עיין בוידיאו). האם יש להם אישור מהרה”ג רב דוב ליאור?

הרב ליאור לכאורה פסק לא להשתחוות שם.
וכך מצאתי באתר
https://www.temple.org.il/mikdashot/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%91-%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9-%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%94%2C-%D7%90%D7%95-%D7%A8%D7%A7-%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%AA%3F

האם כל הר הבית נחשב מקדש לצורך השתחוויה, או רק העזרה המקודשת?

שאלה:

כידוע יש איסור השתחויה על אבן, פרט למקום המקדש בו ההשתחויה מותרת. השאלה שלי היא, האם לעניין זה כל הר הבית נחשב מקדש, או רק העזרה המקודשת? האם יש לכך מקור ברור?

תשובה:

בעל מנחת חינוך (מצוה שמט) הסתפק בשאלה זו, וניסה להכריע על פי טעמי המצווה, שהובאו על ידי הראשונים. אך למעשה נשאר בספק.

הנושא נדון בהרחבה על ידי הרבנים יצחק שפירא ויוסף פלאי בספרם “אל הר המור” (הלכות עליה להר הבית), בירורי הלכה פרק ו’. אזכיר כאן את עיקר דבריהם:

בדבריהם, הם מביאים ראיה מהמשניות בשקלים (ו,א) ובמידות (ב,ג), שהיו שלושה עשר מקומות המיועדים להשתחוייה במקדש, כנגד שלוש עשרה פרצות שהיו בסורג, ואם כן נמצא, שהיו משתחוים בהר הבית מחוץ לסורג. (אם כי הם מביאים שמקצת מהמפרשים – רבנו שמעיה והרא”ש – פירשו שתיקנו שלוש עשרה השתחויות בעזרה, לזכר שלוש עשרה פרצות שפרצו היונים, ולא בסמוך להן. אך רוב המפרשים לא פירשו כך, ויש שאף דחו פירוש זה במפורש), וכיון שמצינו שהר הבית היה מרוצף (בראשית רבה סא,ז; מלחמות היהודים ספר ה פרק ה) – ברור שמותר להשתחוות על רצפת אבנים בכל המקדש.

עם זאת, אין די בכך, לענ”ד, כדי להקל באיסור תורה, שכן ייתכן שאף שכל הר הבית היה מרוצף, באותם מקומות שהוכנו להשתחוות בהם – לא שמו רצפת אבנים, כדי שניתן יהיה להשתחוות בהם.

לכן למעשה נראה שאין להשתחוות בכל הר הבית על רצפת אבנים, וגם המחברים הנ”ל שם כותבים, שכיון שיש מקום לדחות את ראייתם – צריך עיון אם ניתן להקל למעשה, בדבר שהמנחת חינוך השאירו בספק.

אמנם ברור בכל אופן, שניתן להשתחוות בהר הבית במקום שאין בו רצפת אבנים, שאסור מדרבנן במקום אחר (ראה שו”ע או”ח קלא,ח ברמ”א ומשנה ברורה שם סק”מ), שכן מהמשנה ברור שהשתחוו בהר הבית, ואם כן, עשו זאת לכל הפחות על מקום שאין בו רצפת אבנים. מסתבר גם, שהוא הדין שמותר להשתחוות בהר הבית ללא “פישוט ידים ורגלים”, שאסור מדרבנן במקום אחר (ראה משנה ברורה שם), וכן כתבו המחברים הנ”ל בספרם שם.

כך הכריע גם הגאון הרב דב ליאור בתשובה ששלח לידי הרב הלל בן שלמה ממכון המקדש:

שאלת, האם איסור השתחוייה על אבן משכית חל גם על הר הבית מחוץ לתחום מחנה שכינה?

הנה ה’מנחת חינוך’ (מצוה שמט) דן בענין זה ונשאר בספק. אולם תלמידי חכמים בדורנו בספר ‘אל הר המור’ (ח”ב, בירורי הלכה, פ”ו), הרחיבו את הדיבור בזה. לפי ההוכחות שהביאו שם, מסתבר לומר, שהר הבית היה מרוצף, ומצינו במשנה (מידות פ”ב מ”ו) שהתקינו שלוש עשרה השתחויות והן היו מחוץ למחנה שכינה, ע”ש. וכיון שהשתחויה מהתורה היא רק בפישוט ידיים ורגליים גם ללא רצפה ואף על אבנים אסור, אך ללא פישוט ידיים ורגליים – מותר. לכן, בהר הבית באיזור שאינו מחנה שכינה אלא מחנה לויה ואין בו ריצוף ולא אבנים, אין איסור להשתחוות אף בפישוט ידיים ורגליים. במקום מרוצף או על גבי אבנים, אפשר להשתחוות רק ללא פישוט ידיים ורגליים.

בכבוד רב, דב ליאור.

לסיכום:

בעזרה המקודשת מותר ומצוה להשתחוות על רצפת העזרה בפישוט ידים ורגלים.

בשטח הר הבית שאינו בקדושת עזרה:

במקום מרוצף – מותר להשתחוות ללא פישוט ידים ורגלים.

במקום שאינו מרוצף – מותר אף בפישוט ידיים ורגלים.

הערה מאת שלמה משה שיינמן: במקום אחר הוספתי עוד סיבות מדוע לעניות דעתי אני אישית מאמין שעלינו להחמיר. אבל יש להבהיר שאינני מתקרב בכלל למדרגתו של הרב הגאון הרב ליאור, שליט”א בידיעת התורה ושאר המעלות וכו’