פרשת בלק תשפ”ב – בענין לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה – ע”י הרב ישראל אריאל, מכון המקדש

פורסם ב: דברי תורה | 0
הרב ישראל אריאל

פרשת בלק תשפ”ב מאמר מתוך עלון

https://www.temple.org.il/so/faO70diiO?languageTag=he&cid=a426a9d6-2bc1-4421-ab23-a3eff10a0706#/main

פרשת המקדש –  מכון המקדש

פרשת בלק עוסקת בברכות שברך בלעם את עם ישראל. במהלך הפרשה בלעם מבקש מבלק שיבנה לו שבעה מזבחות עליהם יקריב את קרבנותיו להקב”ה. בלק נענה לבקשת בלעם ואכן בונה שבעה מזבחות ועליהם מקריבים ארבעים ושנים קרבנות. הסוף ידוע, “בחמלת ה’ עלינו”, הקללות של בלעם הפכו לברכות ומצימותיו של בלק כשלו. אך נשאלת השאלה האם אותם קרבנות היו לחינם?

בשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות

חז”ל לומדים מבלק ש”לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות (נכדתו או נינתו), שיצא ממנו שלמה שכתוב בו ‘אלף עולות יעלה שלמה'” (סוטה מז,א). בהקרבת קרבנות אלה התכוון בלק להזיק לעם ישראל ואף לעשותם נגד רצון ה’, אך השכר עבור קרבנות אלו לא הלך ריקם וזכה שזרעו אחריו – שלמה המלך, יקריב קרבנות לשם שמים ואף יבנה המקדש.

כורש היה מלך שהחמיץ

במאמר אחר הגמרא אומרת שכורש היה מלך שהחמיץ (נהיה רשע) מכיוון שהקרבנות ושאר דברים שסיפק לא היו לשם שמים אלא להנאת עצמו, כדי שהיהודים יתפללו על מלכותו שתצליח (ר”ה ד,א). ועוד אומרת הגמרא על בלק עצמו שבגלל ארבעים ושנים הקרבנות שהקריב נפלו ארבעים ושנים ילדים בישראל (סוטה מז,א) וכן כל הברכות של בלעם בסופו של דבר חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות (סנהדרין קה,ב).

האם הכוונה שלא לשם שמים היא חיובית או שלילית!

נשאלת השאלה, האם הכוונה שלא לשם שמים היא חיובית או שלילית! הגמרא בעצמה מחלקת בין גוי שאינו מתכוון לשם שמים לבין ישראל שאינו מתכוון לשם שמים, שאם הוא גוי והוא אינו מתכוון לשם שמים, הדבר לא חיובי, כיוון שאם לא מתמלאת בקשתו הוא קורא תגר, מבעט ומזלזל בה’ ובמצוותיו. אבל יהודי שאינו מתכוון לשם שמים הוא תולה הדבר בעוונו (רש”י ר”ה ד,א).

מוסר השכל לגבינו

מכאן אפשר ללמוד מוסר השכל לגבינו, יש הטוענים שאולי הדור איננו ראוי ואינו מתאים לחידוש הקרבנות ובנין המקדש, אך כנגד זה הגמרא אומרת שיהודי שאינו מתכוון לשם שמים בהבאת הקרבנות, או שכוונתו מעורבת גם לשם שמים וגם לדברים אחרים, במצב זה אותו יהודי נחשב כ’צדיק’ ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה! נפש החיים מסביר שהלימוד שלא לשמה הוא מדריגה תחתונה לפני שמגיעים למדרגה העליונה שבסופו של דבר אנו מצווים להגיע אליה אך אין אנו רשאים להתבטל מהלימוד ובנוגע אלינו להתבטל מהמצוות בגלל שאיננו בכוונה הרצויה. שנזכה להגיע ולהקריב קרבנות גם שלא לשמה ומתוך כך נגיע לשמה.