– תשובות למאמר מאת הרב סילבצקי על ספקות בדבר זיהוי מקום המקדש – אביעד גולדברג

ישנן שתי שאלות עיקריות שעומדות בבסיס המחלוקות בין הרב סילבצקי לבין תומכי העליה להר הבית.

שאלה ראשונה, האם יש מסורת שכיפת הסלע היא מקום המקדש.

שאלה שנייה, כמה צריך להתרחק מכל ספק של כניסה למקום אסור בשעת עליה להר.

השאלה עד כמה לחוש לספיקות תלויה בשאלה האם יש מסורת או לא. אם אנחנו אומרים שיש מסורת ברורה שכיפת הסלע היא מקום קודש הקודשים, המסורת יותר חזקה מחששות. אם אין מסורת, יש משקל לספיקות היכן עמד המקדש.

מטרת המאמר של הרב סילבצקי היא להראות שאין מסורת אמינה שכיפת הסלע בנויה מעל אבן השתיה. הוא מקשה על השיטה שכיפת הסלע היא מקום המקדש, ועל ידי כך הוא מנסה להראות שיש ספיקות בכל נושא העליה להר.

בעזרת ה' נראה שיש מסורת אמיתית על מקום המקדש ואין ספק שמותר לעלות להר. נעבור על הנקודות העיקריות בדברי הרב סילבצקי, ונראה שהספיקות שהוא מנסה לעורר אינם ספקות.

המסורת על מקום המקדש

המקורות העתיקים, גם גוים וגם יהודים, אומרים בצורה ברורה שכיפת הסלע בנויה במקום קודש הקודשים. אבל הרב סילבצקי כותב שבתקופת אדריאנוס ובתקופות נוספות לא היו יהודים בירושלים, ולכן המסורת איננה אמינה.

על פי דבריו, הסיפורים שכיפת הסלע נבנתה על מקום קודש הקודשים הם אגדה ולא מסורת הלכתית.

אם אנחנו מקבלים את הנחתו של הרב שיהודים לא היו בירושלים ולכן אין מסורת על מקום המקדש, אנחנו נכנסים להרבה בעיות. לפי דברים הללו עלינו להטיל ספק גם במסורת שהר הבית הוא ההר המרובע שאנו רואים כיום, כי עם ישראל לא היה בירושלים ולא היה יכול להעביר במסורת שזהו הר הבית.

אם אנחנו לא יודעים היכן הר הבית, אסור לנו להיות בכל העיר העתיקה מחשש שאנחנו נמצאים במקום המקדש.

השל"ה הקדוש

כאשר השל"ה הקדוש עלה לארץ והגיע לירושלים, רב מאירופה שלח מכתב לשל"ה, במכתב הזה הוא שאל את השל"ה כיצד הוא יכול לגור בירושלים, והרי: "אין לנו קבלה ודאית איזהו מקום מקדש, ואם כן כל ירושלים בספק כרת".

אותו רב שהיה באירופה חשב כנראה שהיו תקופות בהם לא היו יהודים בירושלים ואין מסורת, ולכן כל מי שנמצא בירושלים יש חשש שהוא במקום אליו אסור להיכנס.

השל"ה ענה לו בתקיפות ובנחרצות:

"מכאן והלאה לא ישמע על פיך, פה קדוש, לדבר כן להוציא לעז על דירת ירושלים … הנה באתי.. באמיתה של תורה להודיעך דברי אמת. דע! כי מעולם לא היה ספק במקום בית המקדש, כמו שאין ספק שהיה בית המקדש ושיהיה בית המקדש, כך אין ספק במקום בית המקדש כי הוא זה! ולא היה נתעלם מן העין אפילו רגע אחד. אע"פ שהיתה ירושלים הולכת מממלכה לממלכה מכל מקום לא נפסקה הקבלה והידיעה".

הטענה שיהודים לא היו בירושלים ולכן אין מסורת, איננה נכונה. מעולם 'לא נפסקה הקבלה והידיעה' על המקומות הקדושים בירושלים. היה רצף של יהודים שהיו בירושלים, והם העבירו במסורת היכן מקום המקדש1.

מקורות חז"ל

גם ממקורות חז"ל וגם ממקורות גויים, אנחנו יודעים שיהודים היו בירושלים ועלו להר הבית. הגמרא (מכות כד:) מספרת על ר"ג, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע, ורבי עקיבא שמגיעים להר הבית עשרות שנים לאחר החורבן.

הגמרא מספרת שמאות שנים לאחר החורבן רבי יהושע בן לוי הזהיר כיצד צריך להתנהג בזמן הזה בהר הבית (ברכות נח.).

התלמוד הירושלמי לומד הלכות מההתבוננות בחכמים העולים להר הבית (פסחים פ"ז הי"ב ע"ש).

המסורת על מקום אבן השתי תחת כיפת הסלע

לפני כתשע מאות שנה כתב רבי אברהם בר חייא הנשיא (מגילת המגילה עמ' 99):

"ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפלתם כנגד תמידין ומוספים, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל. עד שפשטה על הבית בעת הזאת מלכות אדום הרשעה והסירה את מלכות ישמעאל מעליו".

הדברים מדברים בעד עצמם, הוא כותב שעד תקופתו היו כל גלויות ישראל הקרובים עולים אליו בחגים ומתפללים בתוכו. ברור שעד לפני תשע מאות שנה הייתה מסורת עד להיכן ניתן להיכנס בהר הבית.

כיפת הסלע נבנתה לפני כאלף שלוש מאות שנה. כמו שרואים בדברי ר' חייא הנשיא, באותה תקופה הייתה מסורת יהודית להיכן מותר להיכנס. ברור שכיפת הסלע נבנתה במקום עליו הייתה מסורת שהוא מקום קודש הקודשים, ולכן כולם ידעו שכיפת הסלע בנויה על מקום קודש הקודשים.

זה גם מאוד מובן בשכל, אבן השתיה היא האבן הבולטת בהר הבית, ולכן קל להצביע עליה באצבע ולהעביר מאב לבן את המסורת שזוהי אבן השתיה עליה היה מונח הארון2) (ולכן מקום אבן השתיה עבר במסורת ולא מקום המזבח).

יש לנו מסורת וודאית היכן מקום קודש הקודשים, כמו שבכל התורה כולה אנחנו סומכים על המסורת, כך גם בהלכות עליה להר הבית צריך לסמוך על המסורת.

לאחר שראינו שיש מסורת ברורה היכן מקום קודש הקודשים לא צריך לדחות את ההסתפקויות שהביא הרב סילבצקי, ואע"פ אנסה ליישב את עיקרי קושיותיו.

רבנו עובדיה מברטונורא

הרב סילבצקי כתב שאין מסורת וודאית היכן מקום קודש הקודשים, והביא ראיה מכך שרבינו עובדיה מברטנורא היה בירושלים וכתב:

"גם חקרתי על אבן השתיה ששם היה הארון מונח, ורבים אומרים כי היא תחת כיפה אחת יפה גבוה וכו'".

הרב סילבצקי מדייק שרבינו הברטנורא עשה מחקר עומק על מקום אבן השתיה, ולמרות זאת כל הידיעה שלו היא רק אמירה של רבים ולא מסורת וודאית. אבל בלשון הראשונים חקירה אין הכוונה דווקא עשיית מחקר מעמיק, אלא כשאדם כותב שהוא 'חקר' הכוונה היא שהוא שאל על הדבר.

רבינו עובדיה מספר שעניין אותו היכן מקום מקום אבן השתיה, לכן הוא שאל את אנשי ירושלים היכן מקום אבן השתיה, ואנשים רבים אמרו לו שזהו הסלע תחת כיפת הסלע (הוא לא כתב שיש פקפוקים). זה לא היה מישהו מומחה שידע, המסורת ברחוב הירושלמי הייתה שהכיפה היא מקום קודש הקודשים. זוהי אינה דחייה למסורת שהסלע תחת הכיפה הוא אבן השתיה, להפך, זוהי ראיה לכך שהרחוב הירושלמי ידע בצורה ברורה שזהו מקום קודש הקודשים.

הרדב"ז – מסורת ברורה

תשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"א) היא קשה, אני לא אכנס לבאר את דברי הרדב"ז. אבל אפשר לראות בדברי הרדב"ז שעל רוב הדברים הוא כותב לפי מראה עיניו, והוא מסתפק ומצרף ספיקות. דבר אחד ברור לרדב"ז מעל לכל ספק:

"הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק".

נראה ברור שעל מיקום אבן השתייה הייתה לו מסורת וודאית.

לרב קוק היה ידוע

גם בתקופת הרב קוק היה ידוע היכן מקום המקדש. כאשר הברון רוטשילד עלה למקום שעל פי המסורת הוא מקום המקדש, הרב קוק כואב על "היותו במקום המקדש".

היה ברור באותה תקופה שכיפת הסלע היא מקום קודש הקודשים. עיקר הפקפוקים התחילו רק בתקופה האחרונה, עד אז היה ברור במסורת שכיפת הסלע היא מקום אבן השתיה.
לקרוא ההמשך של מאמרו באתר

https://har-habait.org/articleBody/30846 ללחוץ כאן

הערה משלמה משה שיינמן:
כאשר שאלתי את הרב אברהם שפירא, ראש מרכז הרב לשעבר, ורב הראשי לשעבר, הוא אמר לי שיש מצוה לעלות להר הבית אם יודעים את הגבולות, אבל הוא אמר לי שהוא לא יודע לכן הוא לא התיר לי.
אבל הוא למד זכות על אחרים שכן עולים, שכנראה הם יודעים.