רש”י: על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו נענשו אנשי פילגש בגבעה, שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף.

תניא, רבי נתן אומר: מקומם של מיכה ופסלו היה במקום ששמו גרב. מגרב לשילה, ששם היה משכן ה’, מרחק שלשה מילין. והיה עשן המערכה, שעלה משילה, ועשן פסל מיכה, שעלה מגרב, מתערבין זה בזה.
בקשו מלאכי השרת לדוחפו למיכה.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: הניחו לו, לפי שפתו מצויה לעוברי דרכים.
ועל דבר זה, שלא מיחו ישראל בידו של מיכה, נענשו אנשי פלגש בגבעה. שנהרגו באותו מעשה ארבעים אלף מישראל.
כי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בכבודי [כלומר, על חילול כבודי, כשעשה מיכה את פסלו] – לא מחיתם. ועתה, על כבודו של בשר ודם – מחיתם?!

רש”י מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב

גרב – מקומו של מיכה בגרב הוה פסלו של מיכה קבוע, ובשילה היה המשכן.
לדוחפו – למיכה.
ועל דבר זה – על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו נענשו אנשי פילגש בגבעה, שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף.