בנין המזבח בהר הבית כדרך לעצור את הסכמי הטרור של אוסלו

בנין המזבח בהר הבית כדרך לעצור את הסכמי הטרור של אוסלו

עד עתה הטקטיקות של הימין לעצור את הסכמי הטרור של אוסלו לא הצליחו.
אולי נוכל ללמוד מן התנ”ך טקטיקה מוצלחת
כתוב בבראשית פרק ט”ו
וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃

וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃

וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃

וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃

וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃

וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃
וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ (ס)
הסביר רש”י
והאמין בה’. לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת; אֲבָל עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת וְאָמַר לוֹ בַּמָּה אֵדַע.

ויחשבה לו צדקה. הַקָּבָּ”ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. דָּבָר אַחֵר בַּמָּה אֵדַע, לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו, הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָּה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ”ה, בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת:

ציטוט מדברי רב יוסף אלבום באתר

https://www.zomet.org.il/eng/?CategoryID=268&ArticleID=271

ב. כניסה בטומאה להר הבית לצורך קירוב בנין

שנינו בתוספתא דכלים (א,ט) : “הכל נכנסים בהיכל לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים – נכנסים לויים, אין לויים – נכנסים ישראלים ;מצוה בטהורים, אין טהורים -נכנסים טמאים; מצוה בתמימין, אין תמימין – נכנסים בעלי מומין וכו’. וכן פסק הרמב”ם ז”ל[31] .

הלכה זו, שאינה ידועה לרבים[32], מקיפה וכוללת יותר מן ההלכה הידועה לענין עבודת המקדש “טומאה הותרה – או דחויה – בציבור”. שכן אף ישראלים ובעלי מומין האסורין לעולם בעבודת הקורבנות הותרו כאן. ולפיכך נראה פשוט שאין לחלק כאן בין טמאי מת לזבין וכיוצא בהן[33].

כמו כן אין לחלק בהיתר לבנות, בין היכל למזבח או שאר חלקי המקדש. שאם הותר ההיכל וקה”ק, קל וחומר לשאר חלקי המקדש[34].

גם נראה ברור, שבכלל “לבנות ולתקן” יש גם פעולות הכנה לבנין, כגון מדידות לתכנית הבית או הכשרת השטח לבנין וכיוצא, ואפילו פעולות מוקדמות של סקירה ובירור בכלל הזה, אעפ”י שיש בהם גורם של ספק, מאחר שטובת הבנין דורשת אותם, לפי דעת הציבור או היחידים הנזקקים לדבר (ראה במבוא) – הריהם ממש כבנין עצמו. כמו כן פעולות של כיבוש, צבאי או אזרחי-מדיני, וההכנות להם, הרי הם בכלל “לבנות” או בכלל “להוציא את הטומאה”[35] . כללו של דבר : כל פעולה שנעשית לצורך קירוב כל שהוא של הבנין, מותרת ומחויבת כמו גמר מלאכת הבנין.

הערות

[31] הלכות בית הבחירה פ”ז הכ”ג. ועיי”ש דיני הסדר בפרטות עפ”י הסוגיא בסוף עירובין ונראה פשוט שעיקר הלכה זו מסברא נלמדה, שאי אפשר שדיני טומאה יעכבו מציאות המקדש ומצוותיו. שהרי כל עיקר איסור טומאה וזרות היא מחמת מציאות הקדושה. וניתן להמליץ בכגון זה מאמרם ז”ל (יבמות ה) לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש (ועיין בספר אור זרוע לצדיק לר’ צדוק הכהן מלובלין מצוות והדרכות אות ה) ועל כן התירו אף להרבות טומאה עכשיו כדי למעט טומאה מכאן ואילך, ואף לבטל איסור טומאת הגוף שבכרת, משום המצאות השרץ שאין בה עבירה לאדם מסויים, וק”ל. והמקראות שהובאו בסוף עירובין ובכלים שם מדברי תורה ומדברי קבלה. לא הובאו אלא לפרטי הסדר. ותדע, שהרי אין בהם ראיה מפורשת לכניסת טמאים.

[32] עיין למשל בשו”ת שערי צדק סימן קב. ומהרי”א הלוי או”ח סימן פח. וכבר תפס עליהם הרב פרנק זצ”ל במקדש מלך.

[33] וכן העלה בספר מקדש מלך – הר צבי. הררי בשדה דף קמח עיין שם.

[34] ודלא כמ”ש בציץ אליעזר חי”ב סימן מז אות יא “בשם רבים”. ובלאו הכי אין טעם לומר כן. שהכל כאחד כלול במצוה אחת “ועשו לי מקדש , ולא עוד אלא שעיקר תכלית המצוה להקריב קרבנות כלשון רמב”ם שהועתק לעיל רפ”א. ועיין בספר מקדש דוד ריש סימן א שבמקום ביטול עבודת המזבח יש צדדים לדחות אף איסור בונה בשבת אף שאינו נדחה מפני בנין המקדש. וק”ו לטומאה. וראה עוד בשו”ת מהרי”א הלוי או”ח סי’ פ”ח שאפשר שבנין המזבח דוחה שבת משום שישנו לפני הדיבור על פי סוגיא דיבמות ו, ועיין שם עוד שנוקט כי בימי חשמונאים בנו המזבח בטומאה.

[35] וכמדומה שעל זה סמכו גדולים וטובים להכנס בטומאה בסמוך אחר כיבוש העיר בתשכ”ז.והינו משום התחושה שיהיה המשך בבנין וכו’ וממילא כל חזקת ישראל שם מקרבת בנין (שאילו לכיבוש צבאי גרידא הבא למנוע סכנות מצד אותו מקום, די בכניסת חיילים כמובן). ואולם בעוונותינו גרם החטא. ותחת להקבע שם. עשאוהו קפנדריא לכותל המערבי! ואכמ”ל

קול התור פרק ו

ב) בנין ירושלים. בנין ירושלם כיצד. כמה שעורה בחובת אתערותא דלתתא, אמרו רבותינו עתידה ירושלם להתפשט עד דמשק. עתידה ירושלם להתפשט עד הים הגדול. דרך העבודה קמעא קמעא. עפ”י חז”ל כך היא גאולתם של ישראל כאילת השחר, כשיבתה כך ישיבתה ובנינה וכו’.13 אופני הבנין אפילו מתוך עוני ככתוב “כי ה’ יסד ציון ובה יחסו עניי עמו”.14   והתחלת בנינה אפילו מאבן אחת ככתוב “הנני יסד בציון אבן, אבן בוחן” כי רוצה ה’ להעמידנו בכור המבחן, בבנין ציון אפילו מאבן אחת וזו תהא פנת יקרת מוסד מוסד וכו’.15

הערות

13            ראה מגיד דורש ציון, עמ’ 63, אות ח, עמ’ 70, אות יט. ראה מדרש שלמה, עמ’ 183.

14         כי ה’ יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, ישעי’ יד, לב. ראה לעיל פרק א, אות טז.

15         הנני יסד בציון אבן אבן בחן, ישעי’ כח, טז. ראה מדרש שלמה, עמ’ 33, והע’ 50 בעמ’ 43.

ויש לשאול האם אפשר להביא ראיה נגד מה שכתבתי, מספר קול התור; שהרי כתוב בספר “חובתנו בעבודת בנין ירושלם היא בכל האמצעים של ירושה בחזקה, חזקה תרתי משמע, עד בנין בית המקדש. כי אין להשתמש בכח זה לבנין בית המקדש, עפ”י רבנו הגר”א בביאורו לשיר השירים”

כמה תשובות לדבר.

• יש חילוק בין בנין המקדש לבנין המזבח. כמבואר בספר עזרא פרק ג

מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַיהוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד׃

וכדומה פסק הרמב”ם בהלכות בית הבחירה

לְפִיכָךְ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת בָּנוּי. וְאוֹכְלִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּכָל הָעֲזָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲרֵבָה וְאֵינָהּ מֻקֶּפֶת בִּמְחִצָּה וְאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חוֹמוֹת שֶׁהַקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא:

• ההגבלה נגד בנין בית המקדש בלי אישור ממלך הדומה לכורש, נגמרה בשנת תש”ן.

החילוק בין לפני תש”ן ואחרי תש”ן מצאתי בפרק ראשון של קול התור, וז”ל:

ט) [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה. אתחלתא דגאולה של ימינו היינו, האתחלתא האחרונה שבדור אחרון,⁵³ בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות, בטוריא דעזרא ונחמיה ובטוריא דיהושע.

ובהערה 53 מוסבר שם, “דור האחרון, להלן פרק ה’ בסעיף המתחיל לכל זמן ועת לכל חפץ, מבאר המחבר כי “דור האחרון” שבפסוק למען תספרו לדור אחרון (תהלים מח, יד) מכוון לתקופה המתחילה משנת ת”ק עד שנת תש”ן לאלף הששי (היינו שש השעות הראשונות המתחילות מאור הבוקר של אלף הששי)”.

בפירוש שקראתי על קול התור, מוסבר שעל פי חישובי הקץ של הגר”א, התקופה המקבילה לבוקר יום הששי עד חצות יום הששי של פרק א מספר בראשית, היא שנת ת”ק עד תש”ן והיא התקופה של התגלות כח “בן יוסף” בעוצמה. משנת תש”ן עד סוף אלף הששי היא התקופת של התגלות כח “בן דוד” בעוצמה.

ובפרק ב, חלק ב של קול התור כתוב:

שני משיחי הדורות הם הכוחות הנסיים המחזיקים את קיום ישראל וחיזוקם בכל ימי הגלות והמסייעים הנסיים בעקבות משיחא, משיח בן יוסף הוא הכח הנסי לקיום וחזוק הגשמי ומשיח בן דוד הוא כח הנסי לקיום הרוחני של ישראל בכלל ובפרט. תפקידי ב’ משיחי הדורות הם בהרבה בחינות כמבואר בחבורי רבנו ז”ל.

• כתוב בזכריה פרק א