בזמן דריתחא יש עונש מן השמים אפילו על אי-קיום מצות עשה – עיון במַּגֵּפָ֖ה בימי דוד מצד המדרש ומצד ילקוט מעם לועז

פורסם ב: דברי תורה | 0

virusלדעת הרמב”ן וסביר להניח גם לדעת הרד”ק נפלו במַּגֵּפָ֖ה בימי דוד כעונש, שלא תבעו את בנין בית המקדש.

הבאתי את דבריהם בפוסט
בעקבות מגיפת הקורונה יש לזכור שרמב”ן והרד”ק אמרו: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד במַּגֵּפָ֖ה, לא נפלו אלא ע”י שלא תבעו בית המקדש

אבל ממדרש תהלים, משמע לדעת ר’ שמעון בר יוחאי שנפלו במלחמה, ולא במַּגֵּפָ֖ה בגלל העון הנ”ל.

מדרש תהלים (בובר) מזמור יז

תני ר’ שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון, כיון שראה דוד כך, אמר אם נפלתי ביד שונאי היו מפילים אותי בחרב, אבל הקדוש ברוך הוא רחמיו רבים, לכך נאמר מלפניך משפטי יצא.

במדרש שמואל (שוחר טוב) ובילקוט שמעוני לא הזכירו שאלפים נפלו דווקא במלחמה

מדרש שמואל (בובר) פרשה לא
ויבא גד אל דוד [ביום ההוא] ויאמר לו עלה הקם [לה’] מזבח וגו’, למה דוד דומה באותה שעה, לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו דע על נקמת פלוני הכיתך, כך כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אלו [שלא] ראו בבנין בית המקדש כך, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיה’ ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום, ואומרים השב שכינתך לציון וסדר עבודתך לירושלם עירך.

ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קסה

ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה וגו’ למה דוד דומה באותה שעה לאחד שהיה מכה את בנו ואינו יודע למה מכהו באחרונה אמר ליה על מקמתא פלוני מחיתך, כך כל אותם אוכלוסין שנפלו על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר ומה אלו שלא ראו את בית המקדש כך אנו על אחת כמה וכמה, לכך התקינו נביאים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין בכל יום שלשה פעמים אנא השב שכינתך לציון:

לדעת המלאך אנו לומדים את הכלל במסכת מנחות דף מא, שבזמן דריתחא יש עונש מן השמים אפילו על אי-קיום מצות עשה

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_02367.html#HtmpReportNum0079_L2

ואמרינן: לימא מסייע ליה לרבה בר הונא שסובר שציצית חובת טלית היא. ששנינו: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה בטלית אורך של שלוש אצבעות שהוא שיעור בגד, היו מטילין בה תכלת מיד בשעת האריגה, עוד לפני שהבגד הושלם וראוי ללבישה. ואם תחילת החיוב הוא בלבישה זה עדיין לפני שעת חיוב? ומוכח שהמצוה על הטלית.

ודחינן. שאני חסידים הראשונים דמחמרי אנפשייהו.

ואמרינן: שרבה בר הונא הסובר שציצית חובת טלית הוא ופליגא דמלאכא [חלוק הוא בכך על דברי המלאך].

דמלאכא [מלאך] אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא שלא היה לה ציצית, שגזרו שלא להטיל בה ציצית משום כסות לילה.

אמר ליה המלאך: קטינא, קטינא! כיון שאתה מתכסה בסדינא שאין מטילין בה ציצית בקייטא [בקיץ]. ובסרבלא [שהוא בגד שקצותיו עגולין ואין לו אלא שני כנפים למטה, ופטור מן הציצית] אתה מתכסה בסיתוא. אם כן ציצית מה תהא עליה? אימתי תקיים מצות ציצית?

אמר ליה רב קטינא למלאך: וכי בשמים ענשיתו אעשה 61? הרי אין אדם מחוייב לקנות טלית המחוייבת בציצית כדי להטיל בה ציצית, אלא רק אם הוא לבוש בבגד שיש לו ארבע כנפות הוא חייב להטיל בה ציצית, ומדוע אמרת לי ציצית מה תהא עליה?!

 61.  הקשו התוס’ הרי עונשין על ביטול עשה כמבואר בגמרא כתובות [פו א] שהאומר סוכה איני עושה וכדומה מכין אותו עד שתצא נפשו? ותירצו שכונת הגמרא למצות ציצית דוקא שאינו מבטלה אלא שנמנע מהחיוב על ידי שאינו לובש טלית המחוייבת. והשיטמ”ק [אות ו] תירץ שדוקא על ביטול מצוה קבועה מענישים אבל ציצית שאין זמנו קבוע לא נענש. ובחידושים בשם רשב”א תירץ לפי דברי התוס’ [מ א ד”ה סדין] שרב קטינא הטיל חוטי לבן ורק מתכלת נמנע מפני הגזירה שפטרו סדין בציצית, והמלאך הוכיחו על שביטל מצוה מן המובחר ועל זה אין עונשין. והקשה הגר”ח [החדש, שמא] מה קשה לתוס’ הרי דין זה שמכין אותו עד שיעשה סוכה אינו עונש אלא כפיה על המצוות? ובאמת כן הוא דעת הנתיבות המשפט [סימן ג] שאין צריך לזה בית דין אלא כל אדם יכול להכותו, כמו שיכול למנוע חוטא מלעבור על לאו. אבל בראשונים הנ”ל מבואר שזה עונש, וכן נקט המשובב נתיבות [סוף סימן ג] שצריך דוקא בית דין לזה ואינו דומה להכאה כדי למנוע מלעבור על לאו. ודעת הרמב”ן על התורה [שמות כ ח] שרק את “המורד” ואומר סוכה איני עושה והזכיר הרמב”ן שם גם ציצית איני עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו ולדבריו לא קשה קושיית תוס’.

אמר ליה המלאך: אמנם בזמן רגיל אין עונשין בשמים מי שאינו קונה בגד המחויב בציצית, אבל בזמן דאיכא ריתחא בעולם ענשינן אפילו על אי קיום מצות עשה.

ומבררת הגמרא דברי המלאך: אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, מובן היינו דמחייב עונש בעידן ריתחא משום דלא קא רמי עליו ציצית, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, קשה, דסדין וסרבלא הא לא מחייבא בציצית, ולמה יענש על שאין לו בגד המחוייב?

ומקשינן: אלא מאי אמרת, חובת גברא הוא, הרי עדיין קשה נהי דחייבי רחמנא בציצית, היינו כי מיכסי [שנתכסה כבר] בטלית דבת חיובא, אבל כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא מי חייביה רחמנא!?

אלא, בהכרח, דהכי קאמר ליה המלאך לקטינא: טצדקי [תחבולות] אתה עושה למיפטר נפשך מציצית! וזה ודאי אינו רשאי לעשות תחבולות כדי להיפטר מן המצוה. ומעתה אפילו אם ציצית חובת טלית הוא אין זה ראוי, ולכן נענש על כך בשעת ריתחא  62.

 62.  כן פירש רש”י. וגרס בגמרא “אלא”, וחוזרת בה הגמרא מהראיה ואפילו אם ציצית היא חובת טלית נענש. ולדעת רש”י העונש אינו על ביטול המצוה שהרי נמנע מלהתחייב בה אלא העונש הוא על התחבולה וההתחכמות להפטר מהחיוב, וכן מבואר בתוס’ ערכין [ב ב ד”ה הכל] שכתבו שדוקא בזמן חז”ל שכל הטליתות היו בת ד’ כנפות יש עונש למי שמשנה בגדו כדי להפטר, אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין אין עונש למי שאינו קונה בגד עם ד’ כנפות. אבל התוס’ לא גרסו “אלא” וכתבו שגם למסקנא נשארת הראיה מהעונש בעידן ריתחא שציצית היא חובת גברא, אבל אם היא חובת הטלית אין עונש על שאין לו בגד מחוייב. ולדבריהם העונש הוא על שלא טרח לקיים את המצוה, וביאר השפת אמת שמצוה שהיא חובת הגוף ראוי שיתחייב ויקיים אותה, כדי להשלים מצוותיו. וראה במהרש”א שביאר למה נענש דוקא בעידן ריתחא, שאז צריך להרבות במצוות לזכות הדור להגן מהריתחא, ולכן “הצדיקים” נענשים על כך. והרמב”ם [ג יא] כתב: אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו. והיינו שהיא מידת חסידות.

ומכאן יש להעיר למי שהשתכנע שמצאנו את חלזון התכלת אבל מתעצל בקיום מצות תכלת , שבזמן דריתחא יש יותר חשש לעונש  ח”ו. ומעיד הרמב”ם שיש עונש למי שלא מטיל תכלת. וזה לשונו בהלכות ציצית פרק ב

הלכה ט
קשה עונש מי שאינו מניח לבן יותר מעונש שלא הניח תכלת לפי שהלבן מצוי לכל והתכלת אינו מצויה בכל מקום ולא בכל זמן מפני הצבע שאמרנו.

לדעת ספר מעם לועז על שמואל, היה “זמן דריתחא” כאשר דוד מנה את ישראל, ולכן גם עם ישראל נענש במַּגֵּפָ֖ה ויתכן לדעת מדרש תהלים שהבאתי למעלה היו בזמני מלחמה עוד “זמני דריתחא”

וזה קטע מדברי ילקוט מעם לועז על הפסוק ויתן ה’ דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש (שמואל ב: כד, טו)

ויתן ה’ דבר בישראל. באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה עונותיהם של ישראל גדולים ועומדים מן הארץ ועד לרקיע. באותה שעה ירד מלאך מן השמים והרג את גד החוזה ואת ארבעה בניו של דוד והזקנים שהיו עמו, וכיון שראה את חרבו רתת ושוב לא היה בו כח, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים וגו’. שאע”פ שדוד נענש על המנין, אבל ישראל נענשו על עונותיהם. וכיון שהיה זה עת זעם (עידנא דריתחא) נענשו גם על עבירות שאין חייבים עליהם בזמנים אחרים.

ויש להעיר על דברי ילקוט מעם לועז שגד החוזה לכאורה דבר עם דוד אחרי שנגמר המַּגֵּפָ֖ה. ואפשר לתרץ כמה תירוצים. ואני מעדיף לשתוק.

נכתב ע”י שלמה משה שיינמן

ועיין עוד המטיל תכלת בטליתו עושה מצוה, עובר עבירה או עושה משהו נייטרלי? – עמדת הרב חיים קנייבסקי שצולם בווידיאו