מתי מותרת להשתחוות לאנשים ומתי נגדיר את זה כעבודה אסורה לסרסורים על פי רבנו נסים
תקציר
אישור מן השטח שרבים נכשלים בעבודה זרה ע”י קברו של מוחמד
הרקע הביוגרפי לחיי רבנו נסים
ההאשמות של רבנו נסים נכונות, בלי קשר, לעובדה שאתה מאמין או כופר בעמדת הרמב”ם שאִסְלָאם היא דת מונותיאיסטית
הסבר מורחב על עבודת הסרסורים או העבודה זרה של אנוש שעליו דבר הרמב”ם
האם יש מחלוקת במציאות בין הרמב”ם ובין הר”ן על מעמד האִסְלָאם? והאם הרמב”ם התכוון לתת “הכשר של נצח נצחים” לדת האִסְלָאם, שהם נקיים מעוון עבודה זרה?
המוסלמים עצמם מעידים כיום כי חלק ממאמיני דת האִסְלָאם אשמים בעוון עבודה זרה
כת העלווי
סופיות – אמר המגיד של הרב יוסף קארו “וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית הקדשי’ שלהם”
הקנאים המוסלמים של ISIS דאעש נוטים להסכים עם המגיד
גם כת השיעים משתמשים “בצדיקים” (אימם, שמת) כסרסור
הרב עובדיה יוסף והרב יהודה הנקין כפרו בעובדות התומכות בשיטת הר”ן, לכן היה צורך לכל ההקדמה המורחבת
תלונתו של רבנו נסים נגד האִסְלָאם ונגד הקתולים בענין עבודה זרה
הריא”ז חולק על עמדת הר”ן וגם מזהה את הקדשים של הכותים
ישנם מספר רבנים בדורנו המבקשים להשתמש בתקדים של רבנים גדולים המתפללים במערת המכפלה כהוכחה להתיר תפילה במסגדים בכל מקום בעולם.
אף כאשר הגויים מוגדרים כעובדי עבודה זרה, עדיין יהודים מחויבים להלכות דרכי שלום, שמובא בתלמוד מסכת גיטין סא, א
השלטון בסעודיה להעתיק את קברו של מוחמד למקום לא ידוע ,כי לדעתו, רבים מאחיו המוסלמים נכשלים בפלחן של עבודה זרה ע”י קברו.www.haaretz.com/middle-east news/1.613692
יש להזהיר שהמאמר על הקבר מופיע באתר שמאלני-חילוני ויש גולשים שאולי יעדיפו להימנע מן הסיכון הרוחני, בביקור באתר כזה.
הגילוי ע”י איש הדת הסעודי זה אחד מן האישורים להאשמת רבנו נסים, שנקרא גם הר”ן, שלא רק הכתות הנוצריות שמשתחווים ל”קדשים” שלהם שמתו, מסתבכות בעוון עבודה זרה אלא לפחות חלק מן הכתות האיסלמיות מסתבכות בעוון עבודה זרה. על נושא הזה אדבר בהרחבה, בע”ה, בהמשך מאמרי.
הרקע הביוגרפי לחיי רבנו נסים
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%22%D7%9F
רבי נסים בן ר’ ראובן גִירוֹנְדִי (הר”ן או הרנב”ר) (ה’ע”ה, 1315 בערך – ט’ בשבט ה’קל”ו, -1 בינואר 1376), מן הראשונים. המקובל מבין פרשני הרי”ף ומגדולי פרשני התלמוד.
הר”ן היה בעל השכלה מדעית, פילוסופית ורפואית. כמו כן התמחה בכתיבת סת”ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה, ששרד, וכיום ומוחזק בספרייה הלאומית בירושלים. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו “בית יוסף”.
חיבוריו
פירוש להלכות הרי”ף – הר”ן נתפרסם בעולם התורה, בעיקר בזכות פירושו על הלכות הרי”ף. פירוש זה נדפס עם הרי”ף כבר בהוצאה הראשונה. כמו כן חיבר חידושים על הש”ס אשר אינם מתייחסים לרי”ף, כמפורט להלן.
הפירוש המצוי בידינו היום הוא על חמש עשרה מסכתות בלבד (הפירושים למסכת מועד קטן ולמסכת מכות יוחסו בעבר לר”ן בטעות. יש הטוענים שהר”ן חיבר פירוש על כל המסכתות, אלא שלא הגיעו כתבי היד למדפיסים). בפירוש זה מגלה הר”ן את כוחו בתורה, ואינו נרתע מלבחון ולשקול את דברי החכמים שקדמו לו.חידושי הר”ן – קודם לפירוש הרי”ף, כתב הר”ן חידושים על כמה ממסכתות התלמוד. בחיבור זה אין הוא מפרש אליבא דהלכתא את הרי”ף – מסקנת הסוגיה – אלא מאריך בדיונים על לשון הגמרא ופירושה. בכך הלך הר”ן בעקבות חכמי ספרד הקודמים – תלמידי הרמב”ן, זאת בשונה מחכמי אשכנז שכתבו את מסקנותיהם על הגמרא בדרך של פסקים (כגון פסקי הריא”ז, הרא”ש ועוד). חלק מחידושיו אלו עדיין לא ראו אור.
פירוש למסכת נדרים – במסכת זו, פירושו, שהודפס במהדורות הש”ס לצד הגמרא, מהווה את הפירוש המרכזי ללומדי המסכת, כיון שהמפרשים הרגילים, רש”י ותוספות למסכת זו אינם מצויים במהדורה רגילה.
דרשות הר”ן – חיבור נוסף של הר”ן. בספר שלוש עשרה דרשות, העוסקות בסוגיות שונות בעיון פילוסופי, לא ברור האם נאמרו בבית כנסת במתכונות של דרשה לקהל הרחב או בפורום מצומצם יותר, בכל מקרה מדובר בדרשות ארוכות ומעמיקות. דיון על זיהוי המחבר נמצא בפתיחת המהדורות החדשות של הספר, למשל בזו של מוסד הרב קוק.
יחסו לקבלה
ישנה עדות מפי הריב”ש, תלמידו המובהק של הר”ן, שרבו לא היה עוסק בתחום הנסתר, ואף התרחק ממנו. וכך כותב הריב”ש: “וכן הודעתיך מה שאמר לי בייחוד מורי הרב רבנו ניסים ז”ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב”ן ז”ל להאמין בעניין הקבלה ההיא…” (שו”ת הריב”ש סימן קנז).
ההאשמות של רבנו נסים נכונות, בלי קשר, לעובדה שאתה מאמין או כופר בעמדת הרמב”ם שאִסְלָאם היא דת מונותיאיסטית
כדי להוכיח את הנקודה הזאת, שדברי הרמב”ם על האִסְלָאם אינם רלוונטיים אני מבקש קצת סבלנות מקוראי המאמר, שיקראו את ההקדמה הבאה.
– האם לדעת הרמב”ם יש גוי שהוא מונותאיסט ואף על פי כן, הוא מוגדר כעובד עבודה זרה?
כן! הרמב”ם פוסק, בהלכות עבודה זרה פרק ב הלכה א
עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואף על פי שהעובד יודע שה’ הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו’ אשר חלק ה’ אלהיך אותם לכל העמים, כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה’ אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן, ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.
הסבר מורחב על עבודת הסרסורים או העבודה זרה של אנוש שעליו דבר הרמב”ם
בפרק א הלכה א, שם, הרמב”ם מעמיק בהגדרה מה היתה העבודה זרה של דורו של אנוש.
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
הלכה ב: ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות…
האם יש מחלוקת במציאות בין הרמב”ם ובין הר”ן על מעמד האִסְלָאם? והאם הרמב”ם התכוון לתת “הכשר של נצח נצחים” לדת האִסְלָאם, שהם נקיים מעוון עבודה זרה?
בשו”ת הרמב”ם סימן תמח לר’ עובדיה, הגר, הרמב”ם קבע: “אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע”ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל, אבל ביחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל”.
וגם באותה תשובה הרמב”ם קבע: “אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום {הכוונה: למקום המקודש לאִסְלָאם בעיר מכה} ולא עושה דבר מכל הדברים לשם ע”ז לא בפיו ולא בלבו אלא לבם מסור לשמים”.
כיון שמפרשי הרמב”ם סותרים זה את זה, לא ברור עד איזו מידה הרמב”ם נתן “אישור” ועד איזו מידה היה לרמב”ם ביקורת על מה שהמוסלמים מאמינים בו ואיך הם עובדים את הבורא. הביקורת שהיתה לו, ודאי הייתה מספיק רצינית שהוא פחד מסכנה גדולה להפיץ אותה בכתב.
הרב עובדיה יוסף וגם הרב יהודה הנקין סברו שהרמב”ם נתן הכשר מלא לאִסְלָאם לכל כיתותיה לכל עת ולכל זמן.
רבנים גדולים אחרים כגון הגאון הרוגוצ’ובר הבינו שהרמב”ם ידע שיש לאִסְלָאם בעיה של עבודה זרה, הדומה לעבודה הזרה שעבדו דורו של אנוש או עבודת הסרסורים אלא שהוא הסתיר את זה בגלל הסכנה. ואם לא תרצה לפרש את הרמב”ם כדברי הרוגוצ’ובר אולי הדבר המסוכן שהרמב”ם הסתיר בתשובתו לר’ עובדיה הגר, היה הנושא שרב משה פיינשטיין דן בו, באגרות משה, חלק ב, סימן ז’, עיין שם, לפרטים.
המוסלמים עצמם מעידים כיום כי חלק ממאמיני דת האִסְלָאם אשמים בעוון עבודה זרה
ללא קשר לפרשנות האמיתית של האופן שבו ראה הרמב”ם את המציאות של המוסלמים בזמנו ובאזורו, המוסלמים עצמם מעידים שבזמן המודרני לא כל מי שקורא לעצמו מוסלמי אפשר לסמוך עליו בכל הקשור לעבודה זרה. בניגוד לטענת הרמב”ם במכתבו אל ר ‘עובדיה הגר, שאין לאדם כוונות רעות כאשר הם ממשיכים הטקסים של כמוש, מרקוליס, ופעור בעיר מכה, שהיו שם בעיר עוד לפני זמנו של האִסְלָאם, ראיתי מוסלמי באינטרנט שתפקידו היה להגן על האִסְלָאם מהתקפות ממתנגדי הדת, שאין המציאות כך בימיו. הוא מודה שיש טיפשי העם שמשפשפים את גופם באבן הכעבה “הקדוש להם” במכה, כדי להפיק מזה תועלת ועוברים על עבודה זרה, אלא שהוא קבע שהם לא מצייתים לדת כדרישת כומרי הדת.
כת העלווי
לאחרונה מצאתי שכת העלווי Alawi ששייכת לרודן סוריה, אסד, (אף על פי שכנראה אסד חילוני) היא כת “מוסלמית” שעובדת עבודה זרה למהדרין
אתחיל עם ציטוט מ-
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9D
מבחינה תאולוגית העלווים טוענים היום כי הם שיעים מן הזרם של “שנים עשר האימאמים”, אך מבחינה מסורתית הם נחשבו לכופרים וקיצוניים, והוצאו מחוץ לגבולות האסלאם, בשל הערצתם כאל את האימאם עלי. חכם ההלכה הסוני הגדול ביותר בתולדות סוריה, אבן תימיה (נפטר בשנת 1328), אף הרחיק לכת והגדיר אותם כגרועים מהכופרים היהודים והנוצרים. רק ספר קודש אחד של העלווים, “כיתאב אל מג’מוע” תורגם לצרפתית והודפס. הדבר נעשה בביירות בשנת 1863 בידי עלווי שהמיר דתו לנצרות, סולימאן אל אד’אנה אשר לאחר מכן הומת בידי העלווים על בגידתו. הדת העלווית היא בעלת מאפיינים דומים לדת השיעית מן הזרם האיסמאעילי. כמו האיסמאעילים מאמינים העלווים במערכת של התגלמות אלוהית וכן בקריאה איזוטרית של הקוראן. שלא כמו האיסמאעילים מאמינים העלווים כי עלי הוא התגלמות האלוהות בשילוש הקדוש – עלי הוא ה”משמעות”. מוחמד הוא ה”שם” וסלמאן הפרסי הוא ה”שער”. הקתכיזם העלווי מבוטא בנוסחה: “אני פונה אל השער, אני כורע בפני השם, אני מעריץ את המשמעות”. העלווים מתפללים בנוסח שגובש אחרי השהאדה: “אני מעיד שאין אל פרט לעלי”, אך הוא גם חייב להצהיר כי הוא מוסלמי. העלווים מאמינים כי הם המוסלמים הטובים והאמיתיים ביותר.
באמונה השיעית חזר השילוש שוב ושוב בהיסטוריה – שבע פעמים, והיו מעורבות בו דמויות שונות, שזהותן לא תמיד ברורה ומוסכמות, בהן: הבל, אדם הראשון; יהושע, משה; פטרוס, ישו ואחרים. לא במקרה מוקדם ברשימה חלקית זו הבן/תלמיד לאב/מורה, שכן העלווים מקפידים על סדר זה, במטרה להקדים גם את עלי למוחמד בשילוש הסופי והמסכם. על אף השילוש בעיני עצמם העלוואים מוחזקים כגדולי מייחדי האל.
הדת העלווית היא סוד, והעלווים אינם מקבלים לקרבם מומרים או מאפשרים פרסום של כתבי הקודש שלהם. רוב העלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה העלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של זכרים שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים העלווים הזכרים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח’, ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת העלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין העלווים לבין הדרוזים.
בשל העובדה שרק ספר אחד מכתבי הקודש העלווים פורסם, מעט מאוד ידוע על הדת, ואינפורמציה לא מדויקת רבה נכתבת ומפורסמת. הדת העלווית נראית כמבוססת על נאופלאטוניזם וגנוסיס. לפי האמונה העלווית כל האנשים היו בתחילה כוכבים בעולם האור, אך נפלו בשל אי ציות. העולם הגשמי הוא מקום של סכנה, אויבים וטומאה, אך ניתן להימלט מן הרוע בעזרת הבורא. כל עלווי שומר בנפשו חלק מן האור של הבורא, שניתן להגיע אליו באמצעות אמונה וישועה. עלווים שומרי דת מאמינים שהם יתגלגלו שבע פעמים לפני שיחזרו למקומם בין הכוכבים, היכן ששולט האימאם עלי.
אם יחיו חיי חטא, יתגלגלו בנוצרים או ביהודים, וישארו ביניהם עד שיכפרו על חטאיהם. כופרים נולדים מחדש כחיות.
חלק מהחוקרים טוענים כי העלווים קרובים לנצרות בשל אמונתם בשילוש, הכרתם בחג המולד ושתיית יין בטקסיהם. חלק מהחוקרים טוענים כי טקסיהם הדתיים מבוססים על מוטיבים פיניקיים קדומים אשר שרדו בשל רמזים לאמונה בשמש ובירח.
אף על פי שהעלווים מכירים בחמש מצוות הבסיס של האסלאם, הם טוענים שמדובר בחובות סמליים, ואינם מבצעים אותן בפועל. נסיונותיו של חאפז אל-אסד לקרב את העלווים לאסלאם כללו בניית מסגדים בערים עלוויות. כוהני הדת במסגדים אלו ניסו להורות לצאן מרעיתם להתפלל בקביעות ולקיים את המצוות הבסיסיות של האסלאם. בשאר אל-אסד הלך בעקבות אביו ועודד את העלווים להתרחק ממנהגיהם המסורתיים ומהתאולוגיה הייחודית להם, לכפור באלוהותו של עלי, ולהכריז על עצמם כמוסלמים שיעים.
יש הרואים בהתנהגותם של חאפז אל-אסד ובנו מעשה תקיה אופייני של הסתרת האמונה בסביבה עוינת, דבר המקובל בקרב העלווים.
קטע מתורגם ממאמר באנגלית, מאתר ממשלתית של ארה”ב בכתובת: https://www.pbs.org/wgbh/frontline/article/syrias-secretive-ruling-minority-sect/
“אומרים עליהם שהם עובדים את השמש ואת הירח כי אלו הם היבטים של האלוהי… ואת הכוכבים כי אבותיהם גרים שם, ; ואת הח’ליף הרביעי, עלי, כי הוא הפטרון של הכת שלהם”. (עד כאן הציטוט)
עוד מאמר עליהם מאתר אחר מסביר שהם מאמינים שפעם הם היו כוכבים וכל אחד הוא אחד עם הטבע. הם עובדים את השמש והירח כי הם רואים את עצמם באחדות עם הטבע.
באתרים נוספים מוסבר שהם משתמשים ביין, בטקסי העבודה זרה שלהם אבל עדיין לא התברר לי אם הם ממש מנסכים את היין. ובספר באנגלית
The Nuṣayrī-ʻAlawī Religion: An Enquiry Into Its Theology and Liturgy
מאת:
Meʼir Mikhaʼel Bar-Asher,Arieh Kofsky עמוד 127
שהתפרסם באינטרנט משמע שהם מנסכים מים בפינות הבית שבו עובדים עבודה זרה.
המופתי חאג’ אמין אל חוסייני, הכיר בעלאווים כמוסלמים, בכדי לקדם את המאבק הלאומי הערבי.
סופיות
המגיד של הרב יוסף קארו מתח ביקורת על הרב קארו וקבע שהרב קארו הלך אחרי האלילים והבעלים כאשר הרב קארו ביקר בבית תפילה סופי, שנקרא תיקיי
המגיד של הרב יוסף קארו, מחבר השלחן ערוך, מתח ביקורת על הרב קארו, וזה היה המעשה
” עברנו על פתח התיקיי עם קצת חברים והכניסוני שם …
ואח”כ קמתי ובעודי על הספר א”ל חזק ואמץ כי ה’ עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ה’ מצליח ויצליח בך רק שלא תפסו’ הקשר והדבוק שבינך לבין קונך וגם לא תפנה אל האלילים ולא תלך אחרי הבעלים כאשר הלכת אתמול וגם זה ימים ג’ שהפסקת הקשר והדבוק שבינך לבין קונך שהפסקת מלהרה’ תמיד ואנכי אגדלתיך למען תהיה לבך תמיד כלי שרת לתורתי לא תפרד ממנה אפי’ רגע א’ וגם זכרתיך להיות נשרף על קדושת שמי כדי שיתכפרו עוונותיך ותתעל’ כאשר הודעתיך ועכשיו פנית לבך מד”ת וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית הקדשי’ שלהם וכבר הודעתיך כי ז’ ענני כבוד מלוים אותך וכלם נפרדו ממך כשנכנסת שמה והיו רוצים להסתלק ממך לגמרי לולי כי בני מתיבתא דרקיע’ התפללו לפני הב”ה שלא יסתלקו ממך ועי”כ המתינו לך עד צאתך ובאך משם וחזרו ללותך כבתחלה וצאתך …
הזהר מכאן ואילך ותמיד תהגה בלבך תורתי ותהיה יראת ה’ כ”כ דבקה בך עד שאם יקרה שתראה או תשמע דבר ערוה לא יעשה בך רושם כלל ולא תכנס עוד בבית הבעלים ותחזור לקדושתך, עכ”ל. (ציטוט ממגיד מישרים על פרשת בחוקותי בכ”ח אייר)
הקנאים המוסלמים של ISIS דאעש נוטים להסכים עם המגיד
תרגום מ:
https://www.seattletimes.com/nation-world/to-the-world-sufis-are-muslims-to-isis-theyre-heretics/
מאז לפחות 2016, חמושים מדאעש ISIS שמו את הסופים כיעד להתקפה. התפילות של הסופים כוללים הערצה של קדושים, ולעתים קרובות על הקברים שלהם.
הקיצונים מקבוצת דאעש ISIS הרסו באופן שיטתי את קברי הקדושים הסופיים ופוצצה את מקדשיהם. לפני כשנה, הקיצונים של דאעש ISIS התחילו לבצע הוצאות להורג המוניות של מתפללים סופיים במהלך התפילה …
העוינות המיוחדת שלהם היא במיוחד מתמקדת נגד המסורת הסופית לבקר בקברים של דמויות אנשי הקודש. מעשה התפילות לקדושים ומנהגם לסגוד בקבריהם היא דוגמה למה שקיצונים מכנים “שירק” או פוליתאיזם, על פי האנציקלופדיה של בריל.
“שירק פשוטו כמשמעו אסוציאציה. זה מעשה של שיוך הא-ל עם גופים אחרים “, אמר ג’קוב אולידורט חוקר האִסְלָאם, ויועץ למדיניות חוץ לסנטור אורין האץ’ , נציג הריפובליקני מיוטה, ומחבר כמה דוחות “למוסד ברוקינגס” על המושגים האלו ואחרים. “מה שהם מותחים ביקורת חזקה על הסופים זה עבודת הסרסור, לגשת אל הא-ל דרך אמצעים, במקום ללכת ישירות”.
אלכסנדר קניש, מחבר שני מחקרים על הסופיות ופרופסור ללימודי האסלאם באוניברסיטת מישיגן באן ארבור, הסכים.
“הם מאמינים שמקדשים סופיים הם הביטוי הבולטת ביותר של ה’שירק’ הזה”, אמר. “אתה פונה אל המתווך, שמחדיר את עצמו בין המאמין לא-ל, וכך זה הופך להיות סוג של אליל.”
גם כת השיעים משתמשים “בצדיקים” (אימם, שמת) כסרסור
עוד יש להעיר שעולה מתוך עדות המוסלמים אחד נגד השני, שלא רק הרבה מכת “הסופי” נעזרים בסרסור, של “צדיקי” האִסְלָאם שמתו לתפילה ועבודת הבורא אלא גם כת השיעים משתמשים “בצדיקים” (אימם, שמת) כסרסור. לפי האינטרנט המושג, נקראת Tawassul בתרגום אנגלי. וכן קראתי שהוא הדין גם לרבים מכת הסונים. במה שמקביל לתורה שבעל פה מצד הטומאה, שהם קובעים שמוחמד התיר לאנשים להתפלל אליו גם אחרי מותו להפיק ממנו טובות אצל הבורא. וכבר הבאתי שהכת ששולטת בערב הסעודית Wahabi ווהבי בקשו להזיז את הקבר של מוחמד שר”י כי יש הרבה שמתפללים לקבר כסרסור (שהוא נגד השקפתם) וכבר בעבר סלקו קברים ממשפחת מוחמד שר”י, שהיה בעיה פחות פוליטית-דתית לטפל בהם.
ויש כתות באִסְלָאם שמביאים “ראיות” מן הקוראן או מן המסורת שלהם, שמותר ורצוי לנשק קברי מתים ומותר ואף חובה לבקש Istighatha “סיוע” מן המתים ובין מן המלאכים בעת הצורך. וכן ראיתי האשמות באינטרנט שכת השיעים משתחווים לקברים.
ומי שזקוק לראות תמונה של אחד מכת הסופי שמשתחווה על קבר א’ מ”צדיקי האִסְלָאם” כדי להאמין לי, אף על פי שרציתי למעט בקישורים לאתרים של המוסלמים כדי שלא יצא מזה תקלה אפנה אותו לכתובת כעת
https://i1.wp.com/www.abukhadeejah.com/wp-content/uploads/2016/12/Sufi-grave.jpg?w=547
ואם תשאל על סמך מה אני מתייחס למקורות של הגויים כהוכחה שהם עובדים עבודה זרה, אני עושה כן על סמך דברי רש”י על דברים יח,ט: לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חוק הגוים:
הרב עובדיה יוסף והרב יהודה הנקין כפרו בעובדות התומכות בשיטת הר”ן, לכן היה צורך לכל ההקדמה המורחבת
הקדמה מורחבת זו הייתה הכרחית משום שהרב עובדיה יוסף ורבי יהודה הנקין פשוט דחו את דעתו של רבינו נסים, “הרן”, בטיעון כי אין העובדות שלו נכונות על האִסְלָאם.
הרב עובדיה יוסף, שהיה בעבר ראש רוחני של “מפלגת ש”ס” ופוסק גדול לצבור הספרדי, וכמו כן גם הרב הנקין, לא אמרו שהם עשו מחקר אינטנסיבי על האִסְלָאם ומצאו כי אף ענף של האסלאם אינו אשם בעבודה זרה. הם פשוט אמרו שהרמב”ם שמת לפני יותר מ-8 מאות שנה הכיר את האִסְלָאם טוב יותר מרבינו נסים (שמת לפני כ -7 מאות שנה והתגורר באזור אחר בעולם) והרמב”ם נתן למוסלמים את חותמת הכשרות שלו בעניין עבודה זרה.
חוסר המחקר הזה למציאות של ימינו, מבחינתי הוא רשלנות, משום שהם יודעים היטב, שרוב היהודים במקומות כמו ארצות הברית, אימצו רעיונות לא נכונים על אלוקים (למשל, התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, הכופרים של שפינוזה, היהודים שמצהירים שהם אגנוסטים, תנועת בית הכנסת של LGBT ועוד. ראה גם המאמר באתר זה נגד הזרם האלוהיסטי בתוך חב”ד וכדומה להם, תחת הכותרת מוֹנוֹתֵאִיזְם מול ההשקפה שהכל הקב”ה.
בהינתן כל זאת, לדעתי מראה חשיבה של חוסר אחריות בכדי להניח שהאִסְלָאם מעולם לא עבר שינויים בלי מחקר מאז ימי הרמב”ם בניגוד למה שהם יודעים שקרה ליהדות.
נוסף על כך, נראה כי הרב עובדיה יוסף לא הבין מדוע הרב נחשון גאון, שהיה מאות שנים לאחר מותו של מוחמד, אך לפני ימי הרמב”ם ראה במוסלמים, אשמים בעבודת זרה (ראה ספר האשכול (אלבק) הלכות יין נסך דף קנ עמוד ב). הוא גם לא ידע כי הרב של הרב של הרמב”ם, “הר”י מיגאש” גם החזיק אותם להיות אשמים בעוון עבודה זרה וכך גם המאירי (למסכת עבודה זרה דף נז ו-סד,ב) וכך גם הכוזרי בלי צנזורה, שמצוטט על ידי רשב”ץ במגן אבות.
תלונתו של רבנו נסים נגד האִסְלָאם ונגד הקתולים בענין עבודה זרה
עתה אצטט את עמדת רבנו נסים כלפי האִסְלָאם וגם כלפי הנוצרים הקתולים המכונים כותים, כדי להסתיר את הביקורת שלו על הקתולים הקיצונים ששלטו באיזור. דברי רבנו נסים מובאים כפרשנות לתלמוד, מסכת סנהדרין עמוד סא, בעקבות שיחה בין אביי לרבא אודות האיסור להשתחוות לאדם רשע כהמן (של מגילת אסתר) שעשה את עצמו אלוה. וכך מובא בתלמוד:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב
דתניא: לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפילו נעבד כהמן – תלמוד לומר ולא תעבדם {שמות כ,ה}
הר”ן דן בשאלה בקשר לדיון הנ”ל. האם ההיתר להשתחוות “לאדם כמותך” לכבד ולהדר אותו, רלוונטי גם לגבי אדם חי וגם לגבי אדם מת או אולי רק לאדם חי? הר”ן עונה שההיתר הוא רק כלפי אדם שחי. וכך לשונו שם:
“משמע לי דכל שעושה איזה עבודה לשום צורה כדי שיגיע ממנה איזה תועלת הרי נתן לה אלהות ושררה על זה הענין ולפיכך עובדה והיא ענין עבודת אלילים. כנ”ל:
יכול אפילו נעבד כהמן פירש שהשתחואה הותרה לאדם שכמותך להשתחוות לפניו ולכבדו אבל אם היא השתחות של אלהות אע”פי שאינו עושהו אלוה ממש אסורה היא ולדעת אביי חייבין עליה מיתה שהשתחויה של המן השתחויה של אלהות היתה וע”ז מסר מרדכי עצמו למיתה ואף על גב דקי”ל כרבא דפטור דאין חייבין עליה מיתה וחטאת מכל מקום מענין עבודת אלילים הוא ואף על גב דפטור אסור לעשות כן דבעבודת אלילים ובכל אביזרהא קי”ל בפ’ בן סורר ומורה יהרג ואל יעבור. ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלי’ אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהו’ דין עבודת אלילים יש להן לכל דבר אסור של עבודת אלילים שלא בהדור לבד הם משתחוים פניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן”.
הריא”ז חולק על עמדת הר”ן וגם מזהה את הקדשים של הכותים
מדברי הריא”ז (שנפטר בערך 40 שנה לפני לידת הר”ן) שחלק על שיטת הר”ן, אנו מקבלים הבהרה, מה בדיוק הפריע לר”ן. הריא”ז בקונטרוס הראיות לסנהדרין סג,ב הודיע לנו, שכאשר היה תיק בבית המשפט, שהיה שם איזה חיוב להישבע, הקתולים היו נשבעים בשם תלמידי “אותו האיש” שיסד את הנצרות. התלמידים לא היו נחשבים כאלים ממש, אבל אף על פי כן, השתחוו להם ועשו טקס דתי עבור הקדשים האלו של הנצרות. ריא”ז טען שאפשר להגדיר את מעשיהם כדבר ניטרלי ולא כמעשה עבודה זרה. אבל הר”ן חלק וטען שלהשתחוות למתים בטקס דתי, זה ענין של עבודה זרה.
וכך אמר הריא”ז בלשונו:
ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד ע”ז פ’. נ”ל שאלו הקדשים של גוים, כגון עון פיטרו ועון יאני וכיוצא בהם, לא ע”ז נינהו, שאין מקבלים אותם באלהות, שאין עובדים אלא לישו הנוצרי, ואלו מכבדים אותם מפני שהיו תלמידיו, ואף על פי שמשתחוים להם ועובדים אותם, לאו בתורת אלהות הם עובדים, ודמי לאנדרטי דאמרינן לעיל ש[א]ם לא קבלה עליה באלהות לאו עובד ע”ז הוא, עכ”ל.
לא ברור לכותב המאמר, לשיטת הריא”ז, איזה תנאים נוספים צריכים להתקיים, על מנת להגדיר מעשה שמשתחווים לבני אדם שמתו כעבודה זרה. ויתכן שמי שמסכים עם העמדה הליברלית של הרב עובדיה יוסף, שהתיר לבקר במסגדים, ינסה לפרש את הריא”ז בדרך שתתמוך בעמדתו.
בין כך ובין כך על סמך הר”ן, רבי אליעזר וולדנברג, בציץ אליעזר כרך יד, תשובה צא, וכן הרב שלמה מן ההר קבעו שיש איסור ליהודים להתפלל ואף לבקר במסגדים. אבל הם לא “הכו את המסמר על ראשו”, הוי אומר, לא הבחינו בנקודה שהפריע לר”ן (עיין בציץ אליעזר, כרך יח תשובה מז) . הר”ן האשים את אלו שמשתחווים לקדשים של הנוצרים או למשוגע של הישמעאלים, שהם בעצם משתחווים לסרסור, שהוא ענין של עבודה זרה.
רבי יקותיאל י. הלברשטם, האדמו”ר מצאנז קלויזנברג, היה עוד רב גדול בדור האחרון , שהציג עמדה תקיפה נגד ביקור במסגדים, אבל קו החשיבה שלו, באמת לא היה מבוסס על הר”ן.
3 אלו הרבנים עד כדי כך התנגדו לביקור במסגדים, שהם אף אסרו לבקר במערת המכפלה בחברון, כי הם הגדירו את המקום כמסגד. אבל במאמר אחר, אם ירצה ה’, אנסה להראות מדוע מערת המכפלה, היא יוצאת מן הכלל.
הרמב”ם שאסר לבקר בכנסיות של הקתולים וכתות דומות (עיין לדוגמא, בפירוש הרמב”ם למשנה עבודה זרה א,ד שהרי הם מקומות של עבודה זרה, אף על פי כן התפלל במערת המכפלה. בימיו הצלבנים הקימו כנסייה נוצרית במקום קברי האבות. ובכך יש הוכחה שמערת המכפלה היא יוצאת מן הכלל, בקשר לאיסור לבקר במקומות של עבודה זרה.
ישנם מספר רבנים בדורנו המבקשים להשתמש בתקדים של רבנים גדולים המתפללים במערת המכפלה כהוכחה להתיר תפילה במסגדים בכל מקום בעולם.
הרב עובדיה יוסף, למשל, מלבד טענתו כי הרמב”ם נתן למוסלמים תעודת “כשרות” בת + 800 שנה, שהם בסדר בעניין עבודת אלילים, גם השתמש בתקדים של רבנים גדולים שהתפללו במערת המכפלה כהוכחה להתיר ביקור או אפילו להתפלל במסגד (ראה בשו”ת יביע אומר חלק ז – יורה דעה סימן יב)
אלא מוכח מהרמב”ם עצמו שהוא ראש מחנה הפוסקים הסוברים שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה שאין לתלות את ההיתר להתפלל במערת המכפלה במעמד הישמעאלים. שהרי הרמב”ם ביקר בשנת ד’ תתקכ”ו (1165) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: “ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)… עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלקים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה’ אשלם – אמן”. בשנה ההיא שהרמב”ם ביקר במערת המכפלה, הנוצרים הצלבנים שהרמב”ם כתב בכמה מקומות שהם עובדי עבודה זרה (עיין רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ד), שלטו בארץ ישראל והיה להם כנסיה שם במערת המכפלה. אף בדורנו, יהודי שבאופן לא חוקי חדר לתוך המערה שמתחת למערת המכפלה, דווח שהוא מצא ממש על יד פתח המערה, צלב גדול של נוצרים, שעדיין נשאר שם מהתקופה שהנוצרים שלטו בארץ.
אם כן, ההיתר להתפלל במערת המכפלה אינו קשור למעמד הדתי של המוסלמים.
לכן אנו רואים ממעשיו של הרמב”ם במערת המכפלה, כי העובדה שרבנים גדולים מבקרים במערת המכפלה אינה יכולה לשמש כהוכחה למעמד הדת השולטת על האזור. ביקורים לקבר זה אינם ניתנים כהוכחה נגד “הר”ן”, הגורסת כי כתות רבות של האסלאם אשמות בפולחן סרסורים, כאשר המתפללים משתחווים אל המתים.
עם זאת, כיוון שהריא”ז יש לו הגדרה אחרת איך להגדיר פולחן לסרסורים מאשר הר”ן, כל אדם צריך לשאול את הרב שהוא בוטח בו, לקבל הדרכה מעשית בנושא זה. לצורך עיון נוסף בנושא, אני מפנה את קוראי המאמר לערוך השלחן, או”ח סימן קנ”ו הלכה ד.
עם זאת, אני רוצה לציין שכיוון שהמוסלמים מכת העלווים, העלו את מייסד האִסְלָאם למעמד של אלוהות בשילוש הקדוש המוסלמי שלהם, אולי אפילו הריא”ז היה נוקט בעמדה יותר נוקשה כלפי המוסלמים מאשר הוא עשה עבור הקדושים הקתולים, שהרי הבאתי לעיל מן התלמוד, “לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפילו נעבד כהמן – תלמוד לומר ולא תעבדם”.
אף כאשר הגויים מוגדרים כעובדי עבודה זרה, עדיין יהודים מחויבים להלכות דרכי שלום, שמובא בתלמוד מסכת גיטין סא, א
אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום: ת”ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:
ועיין עוד, בספר המצוות הקצר של החפץ חיים, מצוה כ, ברשימה של מצוות לא תעשה.
החפץ חיים גם מודיע לנו במשנה ברורה, פרק ד”ש ובביאור הלכה לפרק ש”ל, שמאמיני השילוש וגם מוסלמים, אין להם את המעמד היותר מכובד של גר תושב.