הרצף של 6 ימי בראשית התנכ”י לאור המדע

 סדר ימי בראשית

    נקודת המבט שהאלוקים ברא והחריב עולמות קודמים לנו (נקודת מבט שהוזכרו על ידי רבנים שחיו בין 200 – 250 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני) יש בה לפחות 2 יתרונות. הוא אינו מחייב אדם להאמין שיש סתירה בין הגיל הנראה של היקום לבין גילו במציאות. זה גם מספק הסבר סביר, למה אנחנו כנראה מוצאים מאובנים שגילם יותר מ 6000 שנה.

    עם זאת, הפרק הראשון של חומש בראשית אינו רק דיווח שהעולם נעשה תוך שישה ימים. החומש אף סיפר לנו מה התרחש בימים ההם. אם אתה מבין למשל, כי היה לכדור הארץ  דשא ועצים (יום 3 של הבריאה) לפני שהיה לו שמש וירח (יום 4 של הבריאה) וכל זה התרחש בפחות מ- 6000 שנים מזמן הנוכחי אז עדיין ישאר לכאורה סתירה גדול בין התורה (השם עבור 5 הספרים הראשונים של התנ”ך) והמדע; וזה לא משנה איזה גיל אתה מוכן להקצות ליקום. הכוונה של מאמר הנוכחי היא, לספק 2 פתרונות אפשריים להימנע מסתירה זו. בהמשך המאמר אביא גם את הסיבה לכך שתנועת החסידות אינה מקבלת הפתרונות הללו (או לפחות הפתרון הראשון) וטוענת כי היקום אכן קטן מ-6000 שנה. לדעתם, אלוקים ברא את היקום עם המראה החיצוני של יותר מ -13.8 מיליארד שנה, אבל למעשה זה לא הגיל האמיתי שלו. יש גישות אחרות להסיר את המתח בין תורה למדע, כמו זו של ד”ר נתן רוברטסון, בספרו “The First Six Days: Torah and Scientific Theory“. לא אדון בהשקפה הזו במאמר זה.

על פי הרמב”ם  (אם הראיות מספיק חזקות) זה יחייב אותנו לשנות את הפרשנות שלנו של התנ”ך

על פי הפתרון הראשון 6 ימי בראשית הם 6 ימים של תיקון מופלאים של הרס קודם של העולם

איפה בתנ”ך אנו מוצאים אור המשויך לתיקון?

     · בספר בראשית פרק ל”ז, יוסף כאשר הוא היה בן 17,ברוח הקודש חלם שתי חלומות על העתיד. ההסבר לחלום הראשון שלו היה, שהוא יהיה שליט וישלוט על 11 האחים שלו, וישתחוו לו. ההסבר לחלומו השני היה שאפילו אביו של יוסף ואמו החורגת, בלהה (ראה רש”י לבראשית לז,י), ישתחוו בסוף ליוסף.
זה לקח 22 שנים, לצו האלוקי של החלום הראשון, להתגשם. זה לקח עוד 17 שנים, עבור צו האלוקי השני להתממש (כפי שנרשם בבראשית פרק מ”ז פסוק ל”א ועיין בפרשנות “תורה תמימה” לתוספת הסבר, אם יש צורך).
שוב אנו רואים בבירור כאן, פער גדול בזמן בין הצו האלוקי לבין ההגשמה המלאה של צו זה.
· בספר התנכ”י,  מלכים,  פרק יג, בפסוק ב, מגיע נביא אל מזבח עבודת האלילים של ירבעם מלך הרשע של צפון ישראל. ” וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְהֹוָה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ “.
המלוכה של יאשיהו (מבית דוד) היתה באיזה זמן בין 300 – 350 שנה לאחר הנבואה הזאת. אז שוב, אנו רואים בבירור פער גדול בזמן בין הצו האלוקי לבין הגשמתו המלאה של צו זה.
· היה פער של 120 שנה בין גזירת המבול התנ”כי לבין הגשמתו 120 שנה מאוחר יותר (ראה רש”י לבראשית ו, ג  לפרטים נוספים). מדרשים שונים מייחסים את 120 השנים הנוספים האלו לזכותו של הצדיק, מתושלח, סבו של נח,  כדי לאפשר לו למות מוות טבעי, ולאפשר תקופת אבל של שבעה ימים לכבודו לפני המבול. ראה פרשנות “תורה תמימה” לבראשית פרק ז, פסוק י להסבר מעמיק יותר. אחרים רואים את הפער של 120 שנה כהזדמנות אחרונה שניתנה לתשובה, לבטל את הגזירה.
· בספר בראשית י,כה  כתוב “וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:”.
רוב הפירושים היהודיים הקלאסיים על פסוק זה, מסכימים עם רד”ק, ורש”י, שכאשר הטקסט מדבר בקשר לפלג, “כי בימיו נפלגה הארץ”, הימים אינם מתייחסים לזמן שבו פלג נולד, אלא הימים מתייחסים לזמן שבו חייו הסתיימו. כלומר, כאשר חייו הושלמה, התרחש האירועים של דור הפלגה במגדל בבל.
עכשיו הנה ציטוט מפירוש רש”י כדי להסביר את נקודת המבט הזאת. על ד”ה נפלגה הוא מפרש:

“נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פרק א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו’ ואחר כך ויהי כל הארץ וגו’. ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו”.

     על פי התיאוריות המדעיות הנוכחיות טמפרטורת כדור הארץ, האטמוספירה, פני השטח של כדור הארץ, חלוקת המסה הקרקעית והמים, חיי הצומח, השדה המגנטי, מסלול הירח, היום הסולרי, שנת השמש, בעלי חיים, וכו’ עברו שינויים משמעותיים במהלך ה-4.6 מיליארד השנים האחרונות. במהלך השבוע של הבריאה שצוין על ידי לוח השנה היהודי, כל ההיבטים השונים של הטבע התפתחו בדיוק עד לנקודה שבה הם התאימו לסטנדרטים המדויקים ביותר של הקב”ה; ראה את המקורות הבאים כראיות לכך שלאלוקים אכן יש אמות מידה ומדידות מדויקות מאוד בנוגע לרצונו איך כל פרט בעולם הטבעי יופיע, תהלים פרק קמ”ז, פסוק ד, ישעיה פרק מ פסוק י”ב, איוב פרק ל”ח פסוקים ד עד ו,  וכן פסוקים ל”ז, ל”ח.

לאחר הבנת סגנון התורה, ההבנה המתוקנת בעשרה מאמרות של פרקי אבות עוזרת לנו לפתור את השאלה על רצף הבריאה, לאור המדע

    כפי שאמרתי קודם לכן במאמר זה, שֶׁששת ימי בראשית בפרק א של התורה היו ימים אשר האלקים מצא כי הבריאה שלו, הגיע למצב שהיה מוגדר כ”טוב”, כלומר הבריאה שלו השיגה את כל המדידות המדויקות ושלמות שהתאימו למטרות ה’ בבריאה. כך בתיאוריה זה מאפשר לשמש, ירח ולכוכבים שעדיין לא הגיעו למדידות מושלמות להיות קיימים במציאות לפני שכדור הארץ “הוציא” דשא או עצים, למרות שהנושא של יום השלישי של הבריאה עוסק בדשא ובעצים, ואילו “יום רביעי של הבריאה “עוסק בנושא השמש, הירח והכוכבים.

אבל אם תשאל, האם זה תואם את הסגנון של התנ”ך? כלומר, כאשר התנ”ך מזכיר 2 נושאים האם יש תקדימים כי חלקים של הנושא השני ברמה כרונולוגית למעשה מקדים את הנושא הראשון?

כן! זהו סגנון התורה (5 ספרי משה רבנו) לקבץ יחד את הרעיונות של נושא אחד לשיקולים סגנוניים (ואידיאולוגיים), גם על חשבון סדר כרונולוגי קפדני. לדוגמה, בבראשית פרק ל”ה החומש מתאר את החזרתו הסופית של יעקב לאביו, יצחק  לחברון לאחר שנים רבות של גלות וסכנות. הפרק מסתיים באומרו כי יצחק חי עד גיל 180 ולאחר מכן “וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו”. עם זאת, אם אחד עושה את החישובים על ידי שילוב של  בראשית פרק כ”ה, פסוק כ”ו, פרק לז, פסוק ב’, פרק מ”א, פסוקים מ”ו, מ”ז, פרק מ”ה פסוק י”א,  ופרק מ”ז פסוק ט’, יצחק היה עדיין בחיים כאשר יוסף נמכר לעבדות בחומש בראשית, פרק ל”ז, שני פרקים לאחר מותו של יצחק כבר נרשם בספר. עם זאת, כיון שהאירועים הקשורים למכירת יוסף לעבדות לא היו רלוונטי לנושא הראשי או הנושא העיקרי של פרק ל”ה של חומש בראשית, התורה משמיטה את העובדה הזאת מן הפרק, אף על פי שזה מקשה עלנו לעשות ציר כרונולוגי מדויק.
דוגמה שנייה מצויה בספר בראשית בפרק ל”ח, שמתאר את העונש שהגיע ליהודה על מכירת יוסף לעבדות, ובסופו של דבר יחד עם המסירות נפש של תמר, הובילה את יהודה לחזור בתשובה. אם אחד עוקב אחר הפרק בקפדנות לפרטים, החלק האחרון של פרק ל”ח, בהחלט התרחש לאחר רבים מן האירועים אשר השפיעו על חייו של יוסף במצרים כפי שנרשם בבראשית  פרקים ל”ט, מ’, מ”א. עם זאת, על מנת להישאר ב”פוקוס” על הנושא בפרק ל”ח, התורה הקריבה את הכרונולוגיה המדויקת של האירועים, על ידי השמטה באותו פרק, כל התייחסות למה שהתרחש בחיי יוסף בזמן שהוא מפנה את כל תשומת לבנו לסיפורו של  יהודה.
לאור הסגנון המקראי הזה של הקבצה ביחד של כל הרעיונות הקשורים לנושא אחד, אנו יכולים כעת להבין, מדוע הקב”ה הקריב כרונולוגיה מדויקת של רצף הבריאה כאשר הוא עסק בעשרה המאמרות שבו נברא העולם. כלומר, זהו הסגנון הכללי של התנ”ך להסביר כל מה שיש לו לומר על כל אחד, מעשרה מאמרות הבריאה, לפני שהתנ”ך עובר אל המאמר הבאה. כך למשל, כאשר הקב”ה אמר, (בראשית פרק א, פסוק י”א) “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב ….”, אז הוא תיאר את כל מה שהוא רצה לומר על הנושא עד לנקודה שבה הדשא והעצים הגיעו למדידות האידיאליות ששייך להם שיתאימו למטרותיו של אלוקים ביום השלישי של הבריאה (שהיה לפני פחות מ -6000 שנה), למרות שהיו התפתחויות רבות של בחינות אחרות של הטבע שהתקיימו בתקופה ארוכה זו, שלא קשורה לנושא החקלאות. כלומר, לתנ”ך יש עניין רב יותר בהצגת נושא אחיד ולא בכרונולוגיה מדויקת של אירועים.

העובדה שהמקרא לא תמיד עוקבת אחר סדר כרונולוגי קפדני אינה התגלותם של כמה חוקרים מודרניים חדים. עיקרון זה כבר מוכר על ידי התלמוד (בבלי) מסכת פסחים דף ו עמוד ב. ראה גם בתלמוד מסכת ברכות דף  י, עמוד א, שבו מסביר רבי אבהו לכופר, הסיבה האידיאולוגית מדוע ספר תהלים יוצא מן הסדר כרונולוגי על ידי רישום פרק בתהלים, העוסקת בבריחה של דוד המלך מבנו אבשלום לפני הפרק בתהלים שבו מוזכר הזמן שדוד נזקק לברוח מן המלך שאול ולהסתתר במערה (למרות שמצד הכרונולוגי הבריחה של דוד משאול התרחש לפני הבריחה מאבשלום).

    “הישרדות של החזקים” הכוח המניע העיקרי מאחורי שינוי בבעלי חיים וצמחים על פי מערכת האמונה של האבולוציה הדרוויניסטית היה אחד היסודות האידיאולוגיים המשמשים את האדם האשם העיקרי לפתיחתו של מלחמת העולם השנייה, כלומר, היטלר כדי להצדיק את האידיאולוגיה האכזרית הנאצית שלו. לצטט מתוך דברי דוד קלינגהופר, בתרגום (השייך לתנועה המאמינה כי האלוקים התערב באופן אקטיבי בטבע  לאחר בריאת היקום כדי לייצר חיים כפי שאנו מכירים אותו) http://www.discovery.org/a/10051

     התיאוריה האבולוציונית אומצה והֻנְצַחה בגרמניה מהר יותר מאשר באנגליה, ארץ מולדתו של דרווין. היטלר חש את השפעתו, כפי שהסכימו ביוגרפיותיו החשובות. בהיטלר: מחקר בעריצות, כותב אלן בולוק: “הבסיס לאמונות הפוליטיות של היטלר היה דרוויניזם גס”. יואכים פסט, בהיטלר, מתאר כיצד הרודן הנאצי “מוציא את מרכיבי השקפת עולמו” מהשפעות שונות, כולל “גישות פופולריים לדארוויניזם”. פרק המפתח ב”מיין קאמפף” הוא פרק 9, “האומה והגזע”, שבו, הוא דן בחובה להגן על הגזע הארי מפני האיום היהודי. טיעונו נגזר מלכתחילה במונחים דרוויניים. הוא כותב: “במאבק על הלחם היומיומי כל אלה חלשים וחולניים או פחות נחושים נכחדים, ואילו מאבקם של הזכרים עבור הנקבה מעניק את זכות ההזדמנויות להתרבות רק לבריאים, והמאבק הוא תמיד אמצעי עבור שיפור בריאותם של מינים ועוצמת התנגדותם, ולכן, הוא גורם להתפתחות גבוהה יותר “. הוא משבח את “ההיגיון הברזל של הטבע” עם “זכותו לניצחון של הטובים והחזקים יותר בעולם”.

המאמינים בתנ”ך המחזיקים בדעה שהיקום הוא יותר מ -13.8 מיליארד שנים, נחלקים בשאלה לגבי איזה שיטות בהן השתמש האלוקים כדי ליצור חיים. אפילו טבע העפר שממנו נברא אדם ( בראשית פרק ב ‘) נתון במחלוקת. אמנם אף אם זה לא כפירה להאמין כי “הישרדותם של החזקים” יכול להסביר את כל מה שיש בעולם עד הופעתו של אדם, זה בהחלט נקודת מבט מטופשת ופנאטית. במאמר שלי על ההוכחה של SETI לקיומו של אלוקים הבאתי  הסבר כי ההסתברות של כוחות טבעיים שמייצרים במזל אקראי את התא המורכב בצורה מינמלית, הוא במקרה הטוב  אחד  ב10^40,861    .
אני גם סיפקתי קישור למאמר על מה שמכונה “הפיצוץ הקמבריוני” שמפריע לציפיות של האבולוציה הדרוויניסטית והניאו-דארוויניסטית. במאמר שלי על בריאת האדם מן העפר העליתי גם כמה סוגיות מדעיות אחרות, הגורמות קשיים לתיאוריה הסטנדרטית של האבולוציה. בפרט, אני אחזור כאן מה שאמרתי על פיסת דנ”א מיוחדת בשם BovB:

אם אתה מצייר את אילן היוחסין של BovB, נראה כאילו נכנסת ליקום מקביל מוזר שבו פרות קשורות קשר הדוק יותר לנחשים מאשר לפילים, ואיפה שממית אחת קשורה יותר לסוסים מאשר ללטאות אחרות. הסיבה לכך היא כי BovB לא עבר בצורה מסודרת מן ההורה לצאצאים, כמו רוב החלקים של DNA חייתית. גֶּן הקופץ הזה לא רק קופץ סביב הגנום, אלא ביניהם. סוג זה של “העברת גנים אופקית” (HGT) הוא אירוע יומיומי לחיידקים, אשר יכול במהירות לאסוף יכולות חשובות זה מזה על ידי החלפת DNA (דנ”א). החלפות אלו הם לכאורה נדירים יותר בין יצורים חיים מורכבים יותר, אך כל שנה חולפת מביא דוגמאות חדשות של HGT בקרב בעלי חיים (ציטוט מתוך: אד יונג במאמר מקוון של נשיונל ג’יאוגרפיק מיום 1 בינואר 2013)

בציטוט לעיל אנו רואים תקדים מדעי מובהק לשינוי גנטי, אשר לא הופק על ידי הישרדותם של החזקים. השכל הישר וכן הפסוקים התנ”כיים סותרים גם את השקפתו של היטלר על “היגיון הברזל של הטבע” עם “זכותו לניצחון  של הטובים והחזקים יותר בעולם”. בעולם האמיתי, בהנחה שאנחנו יכולים אפילו להגדיר מה הוא “הכי טוב”, הטוב והחזק לא תמיד מנצח. לפעמים, החלש יותר והלכאורה “בינוני” מנצחים כי הם במקרה נהנו מאירוע סביבתי חיובי כלשהו המתרחשת כדי “להטות את הכף” בכיוון היתרון שלהם. אכן, זהו לקח נוסף במוסר שהדינוזאורים יכולים ללמד אותנו. כלומר, למרות שהם היו בבירור חזקים יותר מיונקים, עם זאת, לא היה להם המזל הטוב של היונקים, כך היונקים שרדו, והם לא.
עכשיו אם אתה מחפש תמיכה מקראית למושג הזה של השכל הישר, אני מצטט מ-קהלת פרק  ט, פסוק י”א, אשר קובע:

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:

המתרגמים של תנ”ך דפוס Stone מבינים שכוונת “עת ופגע” היא אירועי זמן ומוות. מתרגמי התנ”ך דפוס קורן מבינים הכנווה אירועי זמן, ומזל מתרחש לכולם. על סמך שימוש מקביל של המילה פגע, במלכים א, פרק ה פסוק י”ח משמע שהמילה שדפוס Stone מתרגם כמוות, ודפוס קורן כמזל, יש באמת משמעות של פגישה עם כוחות המזיקות (עיין בפירוש מצודת דוד למלכים א  ה,י”ח).

סיכום

    לסיכום, לגבי השיטות שבהן השתמש האלוקים כדי ליצור חיים כפי שאנו מכירים אותו, למרות שזה לא יהיה כפירה לתת את כל הקרדיט ל-“הישרדותם של החזקים”, זה בהחלט נקודת מבט מטופשת ופנאטית. לגבי ששת ימי בראשית, הראיתי כי כל עוד אינך מחייב את עצמך תמיד להסכים עם האריז”ל (בניגוד לדעתו של הרבי מליובאוויטש), האמונה כי השמש, הירח והכוכבים התקיימו במציאות לפני הדשא והעצים הוא לגיטימי. שתי הגישות הוצעו במאמר זה, מדוע הרישום של הדשא והעצים ביום השלישי של הבריאה אינו הוכחה מקראית לקיומם במציאות, לפני קיומם של השמש, הירח והכוכבים (ביום הרביעי). הגישה הראשונה גורסת כי השמש וכו’ אכן באה לידי קיום לפני הדשא והעצים; אלא שאיזה הרס גדול על כדור הארץ פגע ביכולתנו לראות את השמש, הירח והכוכבים ובנוסף גרמה נזק גדול לעשב ולעצים. אלוקים תיקן את הנזק לדשא ולעצים יום קודם לתיקון שאיפשר לנו להביט מכדור הארץ על השמש, הירח והכוכבים “לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים” (בראשית א, יד).
הגישה השניה טוענת כי הגמר הסופי (“מכה בפטיש”), שהפך את הדשא והעצים למושלם על פי אמות המידה המדויקות של הקב”ה, התרחש יום אחד לפני השמש, הירח והכוכבים ביחס לכדור הארץ (לדוגמה, אורך היום, החודש , העונות, והשנים) הגיע לסיומו על פי אמות המידה המדויקות של הקב”ה. זהו הסגנון של חומש בראשית  להציג נושא אחיד גם על חשבון הקושי שזה גורם לנו להגיע לציר כרונולוגיה מדויקת של האירועים. כך למשל, אף על פי שהיה פער עצום בזמן בין המאמר של אחד מעשרת מאמרות שבו נברא העולם בפרקי אבות, דהיינו, צו ה’ “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב ….” עד למילוי המלא של צו זה על ידי הקב”ה (שהדשא והעצים הגיעו למצבם הראויות לתוכנית הקב”ה) פחות מ 6000 שנה מזמננו , דרכו של התנ”ך לא לסטות לדבר על אירועים אחרים בטבע במהלך הפער הזה. הסגנון המקראי הוא להישאר ממוקד על הנושא של כל יום של הבריאה עד להשלמתו.

---

לקריאה נוספת כדי להבהיר נושאים מדעיים מסוימים שהועלו במאמר זה ראה מאמרים של פרופ ‘נתן אביעזר ב: http://www.simpletoremember.com/articles/a/intelligent-design/ ו http://www.simpletoremember.com/articles/a/anthropic-principle/ ומאמרו של ד”ר שרדר ב- http://geraldschroeder.com/wordpress/?page_id=49

---

הגדרת מכה בפטיש על פי ספר “קיצור הלכות שבת” של הרב יעקב יחזקאל פאזען
מכב בפטיש

מכה בפטיש שונה משאר המלאכות במה שאפילו על ידי פעולה ותיקון שאינו חשוב כל כך כבר מתחייבים. כשמו כן הלכתו, שכבר יכולים לעבור עליו על ידי הכאת פטיש (קורנס) בעלמא, אפילו אם אין עושים בהכאה זאת כלי. והיינו בכלי שכבר נגמרה מלאכתו, אף שראוי כבר להשתמש בו, דרך הוא להכותו  עוד הכאה אחרונה, ליישר איזו עקמומית שיש עדיין בו, וחייבים על זה בשבת כיון שבהכאה זאת סיים כל מלאכת הכלי. וכן בשאר דברים, כגון בגד שכבר נגמר וראוי ללבישה וישאר בו איזה חוט, (ואפילו אינו תפור בו בשתי תחיבות וכו’ , ואולי  אפילו אם רק מונח עליו, אם מסירים אותו עוברים על מלאכת תורה, והיינו מלאכת מכה בפטיש, כיון שבזה משלימים וגומרים הבגד, וכן כל כיוצא בזה (ועיין במקורות), עכ”ל.

מוקדם יותר במאמר זה טענתי כי אורכה של ארץ ישראל השלמה הוא כ -1536 ק”מ לפי רש”י, שכן אמה לפי רבי חיים נאה היא 48 ס”מ ואורך 400 פרסה של ארץ ישראל שווה 3,200,000 אמות.
עם זאת, אפשר להטיל ספק על פי הנקודה הבאה. בתלמוד, מסכת עירובין עמוד ד’ ומסכת מנחות עמוד צ”ז, אנו לומדים כי לפחות 2 גדלים של אמות שונות שימשו בארץ ישראל העתיקה. אורך אמה הראשונה מן השתים היה לפי שיטתו של רבי חיים נאה 48 סנטימטרים, ואילו אורך השנייה היה רק 5/6 מהסכום, כלומר 40 סנטימטרים.
אפשר לשאול, איך אנחנו יודעים שאורך ארץ ישראל השלמה הוא  אמה של 48 סנטימטרים כפול  3,200,000? אולי, זה רק 40 ס”מ כפול 3,200,000 ?
התשובה לשאלה זו היא כי רש”י נותן לנו דרך נוספת למדוד את אורכה של ארץ ישראל שרק מתאימה לאמה של 48 ס”מ אבל לא לאמה בת 40 סנטימטרים. רש”י מודיע לנו כי 1/40 בגודל של ארץ ישראל הוא המרחק שאדם ממוצע יכול ללכת ביום אחד. המרחק הזה לפי האמה הגדולה הוא 38.4 ק”מ. אם היינו משתמשים באמה הקטנה זה יהיה רק ​​32 ק”מ.
המשנה (מעשר שני, ה:ב) קובעת כי המרחק בין לוד לירושלים היה המרחק שהאדם הממוצע יכול ללכת בו ביום אחד. רש”י בפירושו למסכת ביצה דף ה, עמוד א, מסביר כי לוד נמצאת במרחק הליכה של יום אחד מאדם ממוצע, וכך גם טוען הפרשן הון עשיר למשנה, במעשר שני פרק ה משנה ב.
במאמר בתחומין כרך 9 “פורים בלוד” מאת יואל אליצוור, הוא טען על סמך הראיות הארכאולוגיות שהצד המערבי של העיר לוד העתיקה נמצא ברחוב אבא הלל סילבר בתוך העיר לוד המודרנית. על פי http://www.distancefromto.net/ המרחק בין הר הבית, ירושלים עד רחוב אבא הלל סילבר, לוד הוא 38 ק”מ, ובכך מאשר כי רש”י השתמש במדת האמה היותר גדולה של רבי חיים נאה כאשר הוא דבר על המרחק הממוצע אדם יכול ללכת ביום אחד.
משתמע מהפרשנות של קול התור (פרק ה ‘) הרחבה של ארץ ישראל מביאה את העולם לאמונה נכונה בהקב”ה, כפי שאומר בספר ישעיהו פרק נ”ד “הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ … קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אלקי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא”.
למאמרים נוספים על תורה, מדע ואלוקים, בקרו בדף הבית של https://60ribo.org.il

כפי שאתה יודע, אני לא מומחה בנושא זה. עם זאת קראתי את המאמר שלך מסכים שזה די משכנע. ראוי להיות מפורסם. אבל מה שחישבת את 400 פרסה, אני חושב שזה סגנון דיבור שלא על דרך הפשט.
בספר “מגדים חדשים” (של הרב דוד יואל ווייס) מהד’ שניה שנת תשס”ח על ברכות נא ע”ב הביא מפסחים (סב ע”ב) בין אצל לאצל ד’ מאה גמלי דדרשה. סנהדרין קו ע”ב ת’ בעייא של דואג ואחיתופל, מסכת ע”ז (יד ע”ב) מסכת ע”ז של אברהם אבינו ת’ פרקים. סנהדרין כא ע”א ת’ ילדים היו לדוד בני יפת תואר. וכן בבבא בתרא כתב ת’ ספרי תורה, וזה היה גוזמא.

אמנם מהר”ל (חדושי אגדות ח”א עמ’ קכו ראש טור ימני) סבור שזה כפשוטו לענין א”י.

תצליח מאד לחזק את האמונה בהקב”ה ובתורתו.

ובענין דברי אדמו”ר מחב”ד שיש לבטל כך שאר הדיעות מול פרשנות של האריז”ל, גם אני חושב שהוא טעה  בזה.

בברכה רבה,

משה צוריאל
מאוחר יותר הוסיף הרב צוריאל הערה שנייה:
בלימודי היום, מצאתי בסייעתא דשמיא פסקא בדברי הרב קוק (אגרות ח”א אגרת צא עמ’ קה) בענין החשבונות הגיאולוגיים והוא סומך על המדרש בב”ר שהקב”ה היה בונה עולמות ומחריבן. וזה שלא כדברי אדמו”ר מחב”ד זצ”ל.