פיענוח נבואת דניאל פרק ט [פסוקים כד-כז] על בנין וחורבן בית המקדש וביאת המשיח

[ דניאל פרק ט,פסוק כד] “שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות [קרי ולהתם חטאת] ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים”.
פירוש: כל שבוע כאן הוא יחידה של שבע שנים, כמו שמצאנו במסכת סנהדרין צ”ז,א [“שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיים מקרא זה…”] (וגם מפסחים יב,א יש להוכיח ששבוע=7 שנים)
התחלת ה70 “שבועים” היא מזמן חורבן בית המקדש הראשון במבואר בפסוק הבא .
[ דניאל פרק ט,פסוק כה] “ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים”.
פירוש: מזמן חורבן ירושלים והגלות בעת חורבן בית המקדש הראשון יצא הצורך הגשמי “להשיב ולבנות ירושלים. ולפי רש”י 52 שנה אחרי חורבן בית ראשון [שהוא שבעים שנה לאחר הכיבוש הראשון של בבל בארץ ישראל], כורש הכריז על בנין ירושלים לעם היהודי מחדש .
כורש נקרא משיח על פי ספר ישעיה פרק מה, ככתוב: “כה אמר ה’ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו. אני לפניך אלך והדורים אושר [קרי אישר] דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע. ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים למען תדע כי אני ה’ הקורא בשמך אלקי ישראל. למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני. אני ה’ ואין עוד זולתי אין אלקים אאזרך ולא ידעתני. למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה’ ואין עוד. יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה’ עשה כל אלה.”
בתוך 52 יש 7 “שבועים” שלמות [7 שנים כפול 7 = 49] ושארית של 3 שנים שלכאורה לא נחשב כי דרכו של התנ”ך לעגל מספרים. [לדוגמא של עיגול מספרים תשווה בין במדבר יא,כא לבין במדבר ב,לב].
במילים אחרות, יהיו שבע סדרות של שבע שנים מאת חורבן המקדש עד התחלת התגשמות הנבואה “כה אמר למשיחי לכורש” וזהו “ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים שבעה” [שבעים =סדרות של שבע שנים].
לדעת חז”ל מזמנו של כורש עד חורבן בית המקדש השני וירושלים עברו 438 שנים ובתוך 438 שנה יש 62 סדרות שלמות של שבע שנים [62 כפול 7= 434] ושארית של 4 שנים שלכאורה לא נחשב [כי כך דרכו של התנ”ך לעגל מספרים]. וזהו פירושו של “ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים”.
[ דניאל פרק ט,פסוק כו] “ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות.
פירוש א לפסוק: אם נכונים הפרטים של תלמיד הרמ”א, הרב דוד גאנז בספרו צמח דוד (פראג שנ”ב או למנין הגויים 1592) לכאורה זו נבואה על נפילת הכהן משוח מלחמה, יוסף בן גוריון, בידי הרומאים 3 שנים לפני חורבן בית שני. וזה לשון המחבר:

“אחר הדברים האלה שלח הקיסר נירון עליהם את שר צבאו אספסינוס ובנו טיטוס כאשר שבו מנצחון אנגאלט”ירה וזקשן, כמבואר בחלק שני, לנקום נקמת הרומיים והעלו עמם עם אשר לא יספר, ויד המלך אגריפס היתה עם הרומיים. אז נמשח יוסף בן גוריון הכהן למשוח מלחמה ויך ברומיים מכה רבה וגדולה אשר לא נהייתה אז ברומיים כמותה, עד לאחר ימים רבים הכו הרומיים את כל עמו לפי חרב ואת יוסף הכהן שלח אספסינוס עמו אסור בזיקים לרומי.”

פירוש ב’ לקטע: “יכרת משיח” שהרומאים יהרסו את זכותו הגדולה של כורש, משיח ה’, על ידי פעולות של חורבן “ואין לו” זכויות מצד שמירת 7 מצוות בני נח, כי כורש לא שמר על כל שבע המצוות.

לגבי מה שכתוב בפסוק בדניאל “והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף” מדובר בטיטוס בן הקיסר אספסיינוס [שנתמנה לקיסר לפני סוף המלחמה] שהחריב את בית המקדש השני ושבסוף הוא עצמו נהיה לקיסר. ואחרי מותו של טיטוס עפר גופו פוזר בשטף של שבע ימים [מפחד מנקמת ה’] כמבואר בדברי חז”ל, במסכת גיטין דף נ”ו.

פירוש ב’ למילים “וקצו בשטף”
מדובר בקצו של עם טיטוס- בני עשו [לפי מסכת גיטין דף נו טיטוס היה מזרעו של עשו] במבול שישטוף אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש רבה פרשת נח [לד,יא] שהבטחת ה’ אחר המבול “לא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי”, היא לא לנצח.
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וגו’ . רבי יודן משם ר’ שמואל מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד. אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין בריתן קיימת. לכשיבא אותו יום שכתוב בו (ישעיה נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. באותה שעה ותפר ביום ההוא וגו’.. [ פירוש מהרז”ו שם: עוד כל ימי הארץ. פשוטו משמע שיהיה עת שלא תהא קיימת וכמ”ש “והארץ כבגד תבלה”… ותפר ביום ההוא וגו’. פסוק הוא בזכריה “ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים. ותפר ביום ההוא…”, והמדרש מחבר פסוק זה לפסוק שבישעיה נ”א ע”פ מדה י”ז, שבזכריה כתוב שיבוא עת שיפר בריתו ולא פירש באיזה עת שיתבטלו שמים וארץ. ובישעיה מפורש שיבא עת שיתבטלו שמים וארץ. ובתורה מפורש שהברית תלוי בשמים ובארץ]….דבר אחר עוד כל ימי הארץ. רב הונא בשם רבי אחא מה סבורים בני נח שבריתן כרותה ועומדת לעד. כך אמרתי להם עוד כל ימי הארץ וגו’. אלא כל זמן היום והלילה קיימין בריתן קיימת וכשיבא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד) “והיה יום אחד הוא יודע לה’ לא יום ולא לילה” באותה שעה, “ותפר ביום ההוא” [עד כאן לשון המדרש] .

ויש לציין שעל פי ספר עובדיה בני עשו יהיו האויבים שלנו לעתיד לבוא ככתוב “והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה’ דבר”…”ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה’ המלוכה”.

לגבי “ועד קץ מלחמה נחרצת שממות”, פירוש אבן עזרא שם, שנלחם שנים רבות על ירושלים עד שהיתה נהרסת שוממות.

[ דניאל פרק ט,פסוק כז ] “והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם”.
מדובר לכאורה בשבוע [סדרה של שבע שנים] ה-70 לפני הגאולה שלמה. שהוא לא מחובר לשבוע 69. ועל השבוע הזה כתוב במסכת סנהדרין דף צ”ז עמוד א’: “שבוע [פירוש: שמיטה] שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה, “והמטרתי על עיר אחת [פירוש: שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה] ועל עיר אחת לא אמטיר. שניה חִיצי רעב [פירוש: רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום] משתלחים. שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה [פירוש: מתוך שאין להם מה לאכול] ברביעית שובע ואינו שובע. בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה. בששית קולות [פירוש: יצאו קולות שבן דוד בא, לשון אחר, קולות מתקיעת שופר שנאמר יתקע בשופר גדול]. בשביעית מלחמות [פירוש: בין עובדי כוכבים לישראל]. במוצאי שביעית בן דוד בא. אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן [פירוש: שנה אחת רעב שנה אחת שובע ואף על פי כן לא בא בן דוד] ולא אתא. אמר אביי בששית קולות [פירוש: כלום יצאו קולות שבן דוד בא] בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה [פירוש: כלומר אלו הצרות שנזכרו כאן לא התרחשו על פי הסדר בשבוע אחד אבל כאשר הם יתרחשו יבוא משיח].

חז”ל ציינו שמלחמות תהינה בין הגויים [המכונים במקורות רבים מאימת הצנזור כעובדי כוכבים] וישראל, בשנת השביעית, של השבוע שבן דוד בא. וכנגד ישראל באותו עת והגביר- עַם טיטוס [בני עשו] ברית- לעזור זה לזה במלחמה. לרבים שבוע אחד- לעמים או אנשים רבים לשבע שנים [הוי אומר עד נצחון ישראל].
“וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם “- לפני ביאת בן דוד תתחדש הקרבת הקרבנות. כמבואר בהרחבה במאמרי,
קרבנות כחלק מתהליך של גאולה אע”פ שאין עושין תשובה

בהשפעתו של עַם טיטוס [אולי בסיוע של רשעי ישראל] לשלוש וחצי שנים שוב יופסק זבח ומנחה אחרי התקופה שנחדש אותן [ שלש וחצי שנים=חצי שבוע]. וכיון שהמספר 1290 ימים שוה בערך לשלוש וחצי שנים יש סיוע מסוף ספר דניאל: “ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין”.

תכלת