רמז לתפקידו של המרגל, אלי כהן הי”ד, בתורה
ב”קול התור” ( ספר של תלמיד הגר”א -פרק ב חלק ב) אנו מגלים:
“שני משיחי הדורות הם הכוחות הניסיים המחזיקים את קיום ישראל וחיזוקם בכל ימי הגלות והמסעים הנסיים בעקבות משיחא. משיח בן יוסף הוא הכח הנסי לקיום וחיזוק הגשמי ומשיח בן דוד הוא הכח הנסי לקיום הרוחני של ישראל בכלל ובפרט. תפקידי ב’ משיחי הדורות הם בהרבה בחינות כמבואר בחבורי רבנו ז”ל.”
ובהערה 1 שם מוסבר
“שני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. קיימים בכל דור ודור, והם ‘שבט ומחוקק’ (ראה ביאור הגר”א ל”תקוני זהר חדש”, דף ל”ו ע”ב: ‘שבט ומחוקק הן ב’ משיחין’) ‘לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף’, זוהר ח”א, דף כה ע”ב. והם המחזיקים את קיום וישועת ישראל בכל הדורות ע”י נצוצות נשמותיהם המלובשות בצדיקים אנשי מעשה, העוסקים בפועל בישועת ישראל ובהכשרת הגאולה, עד הגאולה השלמה, שאז יהיו ב’ המשיחים ‘עץ יוסף ועץ יהודה’ לאחד, ויתגלה המשיח הנצחי”.
ובפרק ב סעיף ל”ט אנו לומדים:
“ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו (בראשית מ”ב) – וזוהי אחת מתכונותיו של יוסף ולא רק בדורו כי אם בכל דור ודור אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו והם לא מכירים אותו, ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של משיח בן יוסף שאין מכירין בעקבות משיחא וגם מזלזלים בהם בעוה”ר…כי לולא זאת היה כבר קץ לצרותינו. ואילו ישראל מכירים את יוסף, היינו עקבות דבן יוסף משיחא שהם קבוץ גלויות וכו’ היינו נגאלים כבר בגאולה שלמה.
בעל קול התור מציין כמקור לשיטתו, מדרש י בפרשת ויגש של מדרש תנחומא.
שם מובא 26 השואות בין יוסף לציון. לדוגמא , על יוסף נכתב “וישראל אהב את יוסף”. ועל ציון – “אהב ה’ שערי ציון” (תהלים פז,ב). על יוסף נכתב “ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה” ועל ציון “יפה נוף משוש כל הארץ”.
מסקנת המדרש – “כל צרות שארע ליוסף ארע לציון ומה שארע ליוסף טובות ארע לציון טובות.”.
אם נגדיר את ה’ באייר תש”ח (יום העצמאות 1948 בלוח הגוים) כיום לידה של שלב חדש בקיבוץ גלויות, או שמא א’ ניסן תש”ח כיום הלידה, אם נתן דין מלך ישראל למדינת ישראל (עיין פירוש הרב שטיינזלץ על המשנה הראשונה במסכת ראש השנה) נמצא שתהליך קיבוץ גלויות ,שהינו בגדר עקבותיו של משיח בן יוסף היה בגיל 17 כאשר הרגו הסורים את המרגל הישראלי, אלי כהן.
שהרי הרגו אותו ב’כב’ אייר בשנת תשכ”ה ( ע”פ דברי העיתון, מקור ראשון כ”ד בשבט ה’תשנ”ח).
במקביל כתוב אצל יוסף “יוסף בן שבע עשרה שנה …ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם” (בראשית לז,ב).
בגלל הדבה שנאו אותו, ככתוב “ויוסיפו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו”. פירוש רש”י, על דבריו, על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם.
באותו שנה כאשר יוסף הגיע לדתן (בראשית ל”ז יז) “ויראו אתו מרחק ויתנכלו אתו להמיתו” (פסוק יח).
במילים אחרות אחת מן הסיבות שרצו להרוג את יוסף היתה משום שחשבוהו כעין מרגל.
גם המקום שאיימו להרוג את יוסף, דתן , קשור לריגול.
דתן נזכרת רק פעם נוספת אחת במקרא – מלכים ב פרק ו.
“ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל. ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן.”
כדי להגביר את האימון בכלל “כל מה שארע ליוסף ארע לציון” אציין דרך אגב שהסכם השלום עם מצרים נחתם בשנת 30 למדינת ישראל כ”ז אדר תשל”ט. ובמקביל אצל יוסף כתוב “ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים”(בראשית מא,מו).
אין לקבל את הרמז הנ”ל “כהכשר” לויתורים תמורת שלום. וכראיה אצטט מדברי הרשב”ם על הפסוקים בספר בראשית , “ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך”.
ויהי אחר הדברים האלה – כל מקום שנאמר אחר הדברים האלה מחובר אל הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה שהרג אברם המלכים אמר לו הקב”ה אל תירא אברם מן האומות. ויהי אחר הדברים האלה שנולד יצחק ויוגד לאברהם לאמר כו’ ובתואל ילד את רבקה. וכן אחר הדברים האלה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש גדל המלך אחשורוש את המן שרצה להרוג את מרדכי והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב”ה על זאת שהרי ארץ פלשתים ניתן לאברהם וגם ביהושע מטילים על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל והקב”ה צוה עליהם לא תחיה כל נשמה לכן והאלקים נסה את אברהם קנתרו וצערו כדכתיב הנסה דבר אליך תלאה. על נסותם את ה’. מסה ומריבה. בחנני ה’ ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם. ועתה לך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך וכן מצאתי אח”כ במ’ של שמואל. ויהי ארון ה’ בארץ פלשתים שבעה חדשים. כתב את שבע כבשות הצאן תקח מידי אמר לו הקב”ה את נתת לו שבע כבשות חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד”א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואלו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד”א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות ואלו הן אהל מועד וגלגל נוב ושילה וגבעון ובית עולמים תרין. ד”א שארון מחזר בשדה פלשתים שבעה חדשים: נסה – קינטר אריא”ה:
ועיין עוד בדברי החזון איש (שביעית סימן כד) .
מעשה אבות סימן לבנים – שיטת הרמב”ן (בראשית יב,ו)
“כל מה שארע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת. וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו’. וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת , ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה’ וחץ תשועה בארם, ונאמר שם ויקצוף עליו איש האלקים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם. ולפיכך החזיק הקב”ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו…”
נספח- כל מה שארע ליוסף ארע לציון, ציטוט מלא ממדרש תנחומא
ואת יהודה שלח. זה שאמר הכתוב, הנני שלח מלאכי ופנה וגו’ (מלאכי ג,א). בא וראה, כל צרות שארע ליוסף ארע לציון. 1. ביוסף כתיב, וישראל אהב את יוסף (בראשית לז,ג). בציון כתיב, אהב ה’ שערי ציון (תהלים פז, ב).
2. ביוסף כתיב, וישנאו אותו (בראשית לז,ד). בציון, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיהו יב,ח).
3. ביוסף, והנה אנחנו מאלמים אלמים (בראשית לז,ז). בציון, בא יבא ברנה נשא אלמתיו (תהלים קכו, ו).
4. ביוסף, המלך תמלך עלינו (בראשית לז,ח). בציון, אמר לציון מלך אלקיך (ישעיהו נב,ז).
5. ביוסף, ויחלום יוסף חלום (בראשית לז,ה). בציון בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחלמים (תהלים קכו, א).
6.ביוסף, הבוא נבוא אני ואמך וגו’ (בראשית לז,י). בציון, אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיהו מט, כג).
7. ביוסף, ויקנאו בו אחיו (בראשית לז,יא). בציון, קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח,ב).
8. ביוסף, לך נא ראה את שלום אחיך (בראשית לז,יד). בציון, ודרשו את שלום העיר (ירמיהו כט,ז).
9. ביוסף, ויראו אתו מרחק (בראשית לז,יח). בציון, זכרו מרחוק את ה’ (ירמיהו נא,נ).
10.ביוסף, ויתנכלו אתו (בראשית לז,יח). בציון, על עמך יערימו סוד (תהלים פג,ד).
11.ביוסף, ויפשיטו [וגו’] את כתנת הפסים (בראשית לז,כג). בציון, והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג,כו).
12.ביוסף, וישליכו אתו הברה (בראשית לז,כד). בציון, צמתו בבור חיי (איכה ג, נג).
13.ביוסף, והבור רק אין בו מים (בראשית לז,כד). בציון, ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיהו לח,ו).
14. ביוסף, וישבו לאכל לחם (בראשית לז,כה). בציון, אשור לשבע לחם (איכה ה,ו).
15.וימשכו ויעלו את יוסף (בראשית לז,כח). בציון, וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור (ירמיהו לח,יג).
16.ביוסף, ויקרע יעקב שמלתיו [וגו’] (בראשית לז,לד). בציון, לבכי ומספד (ישעיהו כב,יב).
17.ביוסף, וימאן להתנחם (בראשית לז,לה). ובציון, אל תאיצו לנחמני (ישעיהו כב, ד).
18.ביוסף, והמדנים מכרו אתו אל מצרים (בראשית לז,לו). ובציון, ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד,ו).
ומה שארע ליוסף טובות, ארע לציון טובות.
19.ביוסף, ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה (בראשית לט,ו). וציון, יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח,ג).
20.ביוסף, איננו גדול בבית הזה ממני (בראשית לט,ט). בציון, גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב,ט).
21.ביוסף, ויהי ה’ את יוסף (בראשית לט,כא). בציון, והיו עיני ולבי שם (דברי הימים ב ז,טז).
22.ביוסף, ויט אליו חסד (בראשית לט,כא). ובציון, זכרתי לך חסד (ירמיהו ב,ב).
23.ביוסף, ויגלח ויחלף שמלתיו (בראשית מא,יד). ובציון, אם רחץ ה’ את צאת בנות ציון (ישעיהו ד,ד).
24.ביוסף, רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא,מ). ובציון, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה’ (ירמיהו ג,יז).
25.ביוסף כתיב, וילבש אתו בגדי שש (בראשית מא,מב). ובציון , עורי עורי לבשי עזך ציון בגדי תפארתך (ישעיהו נב,א).
26.ביוסף כתיב, ואת יהודה שלח לפניו(בראשית מו,כח). ובציון, הנני שלח מלאכי (מלאכי ג, א).
לנושא הבא
האתר הוקם ע”י מר ש. שיינמן מתנועת חזון ציון
©