האם מצוות היהדות הן דרישות שהייתי מצפה לשמוע מבורא הכל-יכול?
פבלוב: הבאת אותי לחשוב על נקודה חדשה. האם מצוות היהדות מצוות שהייתי מצפה לשמוע מבורא שהוא הכל-יכול?
למשל, הנוצרים משננים תמיד את הסיסמא “ואהבת לרעך כמוך”. האם גם היהודים מקבלים את העקרון הזה?
דוד: כן, אך לא בדרך שהנוצרים מבינים את הרעיון.
פבלוב: האם הכלל של “ואהבת לרעך כמוך” חל גם על לא-יהודים?
דוד: הסיבה שאנו נוהגים בחסד כלפי לא-יהודי איננה קשורה למצות “ואהבת לרעך כמוך”.
העיקר – לכל דבר יש עונה: עת לרחמים ועת לתכונות מסוג האכזריות, הכל על-פי מצוותיו והגדרותיו של הקב”ה. מי שמחקה כראוי את מידותיו של הקב”ה מביא לעולם טוב וחסד. לזה מתכוונת המשנה במסכת ברכות (נד ע”א): “ואהבת את ה’ א-להיך בכל לבבך” (דברים ו:ה): בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. משפתיו של רבנו יונה שמענו כי
אפשר לומר כי יצר הטוב נועד למידות כגון רחמים וכי יצר הרע נברא לשם אכזריות. כשנמנעים מלפעול כלפי הרשעים ברחמים ונוהגים כלפיהם באכזריות, מקיים מצוה גדולה – לעבוד את ה’ גם ביצר הרע.
כמה גדול רעיון זה של רבנו יונה! כמה מנוגד הוא לרעיונותיהם של בני תרבות הנכר בת זמננו!
פבלוב: אפשר להבין מדוע עשויה מצות “ואהבת לרעך כמוך” להביא לשיפורים חברתיים, אך מה דינן של שאר המצוות? האם כל המצוות כה הגיוניות?
דוד: לגבי המאמין כי מוצא המצוות מאת ה’, הן כליל השלמות. במסגרת הנחה זו, אפילו אותן המצוות שלא בקלות מבינים אותן – נקבל אותן כמבריקות, אפילו פירוש הדבר שצריך לשנות את הסטנדרטים האנושיים הקודמים שלנו.
לפעמים, אחרי מאמץ מוגבר, נמצא טעמים למצוות שקודם-לכן קשה היה לנו להבין אותן, ולפעמים לא נצליח בכך. בכל מקרה, אחרי שמתרגלים לקיים את המצוות הקלות, צוברים בדרך-כלל את האמונה הדרושה לבטוח בה’ ולקיים גם את המצוות הקשות יותר.
פבלוב: אני מאמין, שאם ה’ צוה לנו את המצוות, הוא היה נותן רק מצוות הנראות מיד לבני אדם כהגיוניות.
דוד: אם, למשל, אציג לפני נבואה שתראה לך את ההיסטוריה המדויקת של עשר השנים הבאות, והיא אמנם תתגשם, האם תהיה אז מוכן לשנות את הסטנדרטים שלך של טוב ורע כל אימת שנפערה תהום בינם לבין הסטנדרט התנ”כי?
פבלוב: על אותה נבואה יהיה להראות שמחברו של התנ”ך גאון היה, גדול בהרבה ממני או מחבריי. היא תצטרך להראות לי שמשתלם ללכת עפ”י התנ”ך כאשר מקבלים החלטות, במקום ללכת עפ”י השכל הישר שלי. היא תצטרך להיות מפורטת, לא פחות מהחדשות שאני רואה בטלוויזיה.
דוד: ומה אם אוכל להראות לך נבואה המתארת רק תקופה בת שבע שנים שהתאמתה בפירוט מלא?
פבלוב: בכל זאת הייתי מקבל אותה.
דוד: מהו המינימום שבנבואה שהייתי צריך להראות לך כדי להשפיע עליך?
פבלוב: אין לי מושג. אצטרך לשמוע את דברי הנבואה, ואחר-כך אחליט.
דוד: אם-כן, נציץ לרגע בספר ירמיהו, פרק ל : (הערה: מתוך זהירות בקדושת שם ה’ לא אכתוב כאן שם ה’ בדיוק כהופעתו בתנ”ך)
(א) הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה’ לאמר (ב) כה אמר ה’ אלקי ישראל לאמר כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר: ג) כי הנה ימים באים נאם ה’ ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה’ והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה:
ד) ואלה הדברים אשר דבר ה’ אל ישראל ואל יהודה: ה) כי כה אמר ה’ קול חרדה שמענו פחד ואין שלום: (ו) שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון: (ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע: ח) והיה ביום ההוא נאם ה’ צב-אות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים: (ט) ועבדו את ה’ אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם:
(י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה’ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: (יא) כי אתך אני נאם ה’ להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך:
פבלוב: עד כאן. כבר עכשיו אני יכול לומר לך, שהנבואה הזאת מעורפלת מדי מכדי שתעשה עלי רושם, אם תפרוץ מלחמה גרעינית או דבר אחר שיתאם בין הנבואה לבין המציאות.
לנושא הבא
תכלת